Artists House Tel Aviv - בית האמנים תל אביב

Artists House Tel Aviv - בית האמנים תל אביב בית האמנים תל אביב פועל מאז 1948 כגלריה לאמנות, כסדנאות אמנים ויוצרים, וכמוציא לאור של אמנות ישראלית

תערוכה מאוסף בית האמנים תל אביב:חמש אמניות: בלה בריזל, אתי לב, ביאנקה אשל גרשוני, רחל שביט ואודרי ברגנר.צילום חלל: אלה א...
31/08/2026

תערוכה מאוסף בית האמנים תל אביב:
חמש אמניות: בלה בריזל, אתי לב, ביאנקה אשל גרשוני, רחל שביט ואודרי ברגנר.

צילום חלל: אלה אורגד

תהילה: הִלה עמנואלאוצר: אריה ברקוביץ 16.07.2026 - 05.09.2026ישנם פנים שאנו מכירים עוד בטרם פגשנו בהם. קולם מלווה אותנו...
31/08/2026

תהילה: הִלה עמנואל
אוצר: אריה ברקוביץ

16.07.2026 - 05.09.2026

ישנם פנים שאנו מכירים עוד בטרם פגשנו בהם. קולם מלווה אותנו במשך שנים, שיריהם נטמעים בזיכרון האישי והקולקטיבי ודמותם הופכת לחלק בלתי נפרד מן התרבות המקומית. עם השנים, האדם והמיתוס מתלכדים לכדי ישות אחת עד שלעתים נדמה כי התהילה עצמה מסתירה את האדם שמאחוריה.

תערוכתה של הִלה עמנואל מבקשת להתעכב דווקא על נקודת המפגש העדינה שבין שני העולמות הללו. במשך חמש שנים תיעדה עמנואל זמרים וזמרות מרכזיים בתרבות הישראלית, יוצרים ומבצעים שהטביעו את חותמם על פסקול חיינו. אולם במקום להציגם במרחב המזוהה עמם, על הבמה, באולם ההופעות או מול קהל מעריצים, היא מזמינה אותם אל חלל הסטודיו למפגש אינטימי ובלתי-אמצעי עם המצלמה.

הבחירה לצלם בשחור-לבן ובשפה חזותית הנשענת על יחסי אור וצל מעניקה לפרויקט ממד רעיוני נוסף. האור והחושך אינם רק אמצעים צורניים, אלא מטאפורה למנגנון התהילה עצמו: בין הנראה לנסתר, בין הדימוי הציבורי לבין האדם הפרטי, בין העבר המפואר לבין ההווה המתמשך. הצל נושא עמו את משקל השנים ואת המטען התרבותי שנצבר סביב הדמות; בעוד האור חושף את נוכחותה העכשווית, הפגיעה והאנושית.

במובן זה, הדיוקנאות שבתערוכה אינם מסתפקים בתיאור פניו של אדם. הם מבקשים ללכוד שכבות של זמן וניסיון חיים. כל דמות נושאת עמה סיפור אישי, אך גם פרק בתולדות התרבות הישראלית. בפניהם של המצולמים משתקפים רגעים של שמחה, געגוע, מחאה, אהבה ותקווה. אלו הרגשות שמצאו ביטוי בשירים שהפכו לנכסי צאן ברזל.

עמנואל פועלת מתוך היכרות רגשית עמוקה עם עולם המוזיקה העברית. מבטה נע בין הערכה והוקרה לבין התבוננות רגישה ומפוכחת. היא אינה מבקשת להאדיר את גיבורי התרבות ואינה חותרת לפירוק המיתוס. תחת זאת היא מציעה מרחב שבו שני הרבדים מתקיימים בו-זמנית. כך נוצרים דיוקנאות המצליחים להכיל הן את עוצמת הנוכחות הציבורית והן את השבריריות האנושית.

הדפסת העבודות על גבי לוחות אלומיניום גדולי ממדים מעניקה להן איכות מונומנטלית כמעט, אך דווקא בתוך העוצמה הפיזית של הדימוי נותרת תחושת הקִרבה. הצופה מוזמן לעמוד מול הפנים המוכרות, להתבונן בהן מחדש ולגלות בהן ממדים שלא תמיד ניכרים מבעד למסך התהילה.

מעבר לחשיבותו האמנותית, פרויקט זה מהווה גם מסמך תרבותי בעל ערך היסטורי. הוא משמר עבור הדורות הבאים את פניהם של היוצרים שעיצבו את הצליל הישראלי, אך בו-בזמן מבקש לבחון את משמעותם בהווה. בכך הופכת תהילה לא רק לארכיון אל-זמני, אלא גם למרחב של התבוננות מחודשת בזהות התרבותית המקומית ובאופן שבו היא נבנית, נשמרת ומשתנה לאורך הזמן.

צילום חלל: אלה אורגד

Hila Emanuel Gur אלה אורגד צלמת

מפגש בתוך מפגש: רונית שחףאוצרת: אירית לוין 13.08.2026 - 05.09.2026דמויות זרות ואנונימיות בבתי קפה בתל אביב, דיוקן עצמי...
31/08/2026

מפגש בתוך מפגש: רונית שחף
אוצרת: אירית לוין

13.08.2026 - 05.09.2026

דמויות זרות ואנונימיות בבתי קפה בתל אביב, דיוקן עצמי ופרטים מתוך המרחב הביתי מופיעים בעבודותיה של רונית שחף בתערוכתה מפגש בתוך מפגש. העבודות – שמן על בד, שנוצרו בשנים 2024–2026 – מדמות קולאז' קונספטואלי מצויר, הנוצר מחיבור ומעיבוד של קטעי תצלומים בזמן ובחלל, בבתי קפה ובמרחב ביתה.

בתי הקפה התל אביביים המוקדמים במאה שעברה היוו מוקד תרבות מכונן ובהם התקיימו מפגשים של חבורות של משוררים, סופרים, שחקני תיאטרון וציירים (ראו גדעון עפרת, "געגועיי לבית-הקפה", 9.4.2020). בתי הקפה שימשו מרחב עבודה ומקור השראה לאנשי רוח. משנות ה-20 עד שנות ה-50 ציירים יצרו בהשראתם, ציירו את חזיתות המבנים ותיעדו מפגשים חברתיים ואת הדינמיקה המתרחשת בהם, ומנגד את בדידות והתכנסות היחיד. "בתי קפה הם עבורי נקודת מוצא למפגש חברתי ובו-זמנית הצצה למפגשים אחרים, לא מוכרים, לדמויות זרות ולאינטראקציה ביניהן", מעידה שחף.

הדמויות נלכדות על הבד במגוון פעולות: אכילה, שיחה, בהייה, הצצה, הגשה, צילום, שיחה בטלפון ועוד. חלקן מצוירות בדחיסות ובאינטנסיביות צבעונית; אחרות בשכבות דלילות המדמות צבעי מים. מחוות הגוף והתקשורת הבין-אישית מעבירות לעיתים קִרבה ולעיתים ניכור. "מפגש עם דמויות זרות מרחיק אותי מההֶקשר הרגשי ומאפשר לי חופש להרכיב סביבן סיפור חדש, מומצא, שמסקרן אותי, עד שהן עולות על הבד ואז אני נפרדת מהן", היא מספרת. דמויות ומוטיבים ציוריים שונים זוכים בהצפת המרחב בתאורת יום מודגשת, היוצרת משחקי גוונים וצללים, חושפת ומסתירה.

המרחב הביתי משמש אף הוא, כמו בתי הקפה, מקור השראה למחקר צורני וצבעוני שמוּשאיו הם פריטים כגון שטיחים, דגמי מרצפות וחפצים בעלי מרקמים מעומתים כמו סל פלסטיק לעומת בד מעובה. ציורי הדיוקן העצמי מציגים פרטים ממרחב הגן ומתארים פעולות יום-יומיות. האמנית מצוירת כמתבוננת וכמגלה צורות, המהוות רקע לצילום העצמי בנייד. בציורים קיימת תנועה בין פיגורציה לכתמיוּת מופשטת, ובין פרטים מעובדים לגולמיים, כשהעושר הצבעוני, הטקסטורות והדגמים המוטבעים על הבד מעצימים את החוויה.

צילום חלל: אלה אורגד

אלה אורגד צלמת
Irit Levin

נופי הזמן: חנה שויליאוצר: גבי יאיר 13.08.2026 - 05.09.2026בעבודות של חנה שוילי ניתן להבחין באהבתה לנוף הירושלמי. רישומ...
31/08/2026

נופי הזמן: חנה שוילי
אוצר: גבי יאיר

13.08.2026 - 05.09.2026

בעבודות של חנה שוילי ניתן להבחין באהבתה לנוף הירושלמי. רישומיה נעים בין אקספרסיביות עוצמתית לעידון רך ובין חופש מוחלט לאיפוק ושליטה. כתמי הצבע המעטים נבלעים בתוך אפור ושחור דומיננטיים. היצירה כולה נמצאת בין מופשט לפיגורטיבי בתהליך מודע, מתמשך, ניסיוני ומרובד, המניב דימויים ייחודים של מקום ואירוע.

שוילי ממשיכה מסורת רישום ישראלית כמו של אנה טיכו ולאופולד קרקואר, אך ניכר שהיא ממשיכה בדרך משלה כשהיא מפרקת את הנוף האידילי ומטעינה אותו במתח, בזיכרון ובשבר. שווילי שולטת במגוון טכניקות של קו וכתם ומוסיפה לאלה מחיקה וכיסוי כחלק מהותי בבניית הקומפוזיציה. הדימוי הריאליסטי עובר עיבוד של טשטוש ומיסוּך ונראה אך במרומז מתוך ערפל. הנוף המתפוגג מותיר תחושה של אי ודאות. עבודותיה מתקרבות למופשט אוניברסלי תוך שמירה על המקומי כזיכרון עמום ללא תיאור מוחשי.

החוויה המתהווה מול האוסף בתערוכה נופי הזמן היא של רוח יצירתית הנמצאת בתהליך מתמיד של חקירה, חיפוש, העזה ושינוי. הצופה אינו רק "רואה" דימויים, הוא מוזמן לעצור ולבהות בנקודות זמן.

צילום חלל: אלה אורגד

מפגש בתערוכה "נופי הזמן: חנה שוילי"בנוכחות האמנית חנה שוילי והאוצר גבי יאירGabi Yair Hanna Shvily
29/08/2026

מפגש בתערוכה "נופי הזמן: חנה שוילי"
בנוכחות האמנית חנה שוילי והאוצר גבי יאיר

Gabi Yair Hanna Shvily

היום בשיח גלריה בתערוכה "תהילה: הלה עמנואל"בנוכחות הצלמת הלה עמנואל, אשת התקשורת והתרבות דלית עופר ואוצר התערוכה אריה בר...
29/08/2026

היום בשיח גלריה בתערוכה "תהילה: הלה עמנואל"

בנוכחות הצלמת הלה עמנואל, אשת התקשורת והתרבות דלית עופר ואוצר התערוכה אריה ברקוביץ

Hila Emanuel Arie Berkowitz

החסידה הצהובה: זוהר מורגאוצר: אריה ברקוביץ 13.08.2026 - 05.09.2026זוהר מורג מספרת שדימוי החסידה מהווה עבורה סמל לחופש,...
29/08/2026

החסידה הצהובה: זוהר מורג
אוצר: אריה ברקוביץ

13.08.2026 - 05.09.2026

זוהר מורג מספרת שדימוי החסידה מהווה עבורה סמל לחופש, למעוף, ליופי ולאצילות: "בדמיוני אני מצטרפת למעופה כדי להשקיף על הנוף מלמעלה ולחזור הביתה".

בתערוכה חסידה צהובה הופכת החסידה לדימוי מרכזי, הנושא משמעויות הן אישיות והן אוניברסליות. עבור זוהר מורג היא מסמלת את הכמיהה לחופש, את האפשרות להתרומם מעל המציאות ולהתבונן בעולם מנקודת מבט רחבה, אך בה בעת גם את הכוח לשוב אל הבית. מסעה המחזורי של החסידה, הנודדת למרחקים וחוזרת מדי שנה אל אותו הקן, הופך למטאפורה של שייכות, זיכרון וגעגוע. בציוריה נפרש מושג הבית כרעיון רב־שכבתי: הבית המוחשי, הבית המשפחתי והבית הפנימי, שבו נשמרים הזיכרונות, החוויות והזהות האישית. המעוף והחזרה אינם ניגודים, אלא שני כוחות משלימים, המבטאים את המתח שבין הרצון לפרוץ גבולות לבין הצורך בעוגן ובתחושת שייכות.

אירועי השבעה באוקטובר טלטלו את משמעותו של הבית עבור רבים בישראל. תחושת הביטחון נסדקה והגעגוע לשיבה הביתה קיבל משמעות קיומית וכואבת. בתוך מציאות זו מקבלת החסידה הצהובה רובד נוסף: צבעהּ מהדהד את סמל המאבק להשבת החטופים, ובכך הופכת הציפור לא רק לסמל של נדידה וחירות, אלא גם של תקווה, סולידריות ואמונה בכוחה של הדרך להוביל חזרה הביתה.


צילום חלל: אלה אורגד צלמת

מזמור להוויה מקומית: יצחק ג'קובסאוצר: אריה ברקוביץ 13.08.2026 - 05.09.2026ציוריו החדשים של יצחק ג'ייקובס נולדו מתוך הת...
29/08/2026

מזמור להוויה מקומית: יצחק ג'קובס
אוצר: אריה ברקוביץ

13.08.2026 - 05.09.2026

ציוריו החדשים של יצחק ג'ייקובס נולדו מתוך התבוננות ישירה במציאות הישראלית של השנה האחרונה. נקודת המוצא היא צילום – רגע שנלכד במצלמה – אך בציור הוא עובר המרה והופך לדימוי טעון, המרחיב את משמעותו מעבר לאירוע המתועד. ג'ייקובס, המזוהה עם ציור פיגורטיבי הנשען על צילום ועל מראות הרחוב, ממשיך גם כאן לעסוק במפגש בין תיעוד, זיכרון ודמיון.

שם התערוכה, מזמור להוויה מקומית, מבטא עמדה מפוכחת. אין כאן ניסיון לייפות את המציאות או להציע לה פתרון, אלא להביט בה כפי שהיא: על יופייה, קשייה, סתירותיה והמתחים החברתיים המרכיבים אותה. העבודות מתארות הפגנות המונים, פליטים ומהגרי עבודה החיים בדרום תל אביב, תושבים ערבים ביפו על רקע סביבת מגורים מוזנחת, צעירים מקועקעים ודמויות אנונימיות הנעות במרחב העירוני. כל אחת מן הסצנות היא רגע מקומי, אך יחד הן יוצרות פסיפס רחב של החברה הישראלית על ריבוי פניה.

ג'ייקובס נמנע משיפוט מוסרי או פוליטי ישיר. הוא מתבונן בדמויותיו בגובה העיניים מתוך רגישות אנושית וסקרנות. מכחולו אינו מחפש את החריג, אלא את האנושי, את הרגע שבו האדם על זהותו ומקומו הופך למרכז התמונה. גם כאשר הרקע טעון במתח חברתי או פוליטי, הציור נותר בראש ובראשונה מרחב של התבוננות. במובן זה, התערוכה אינה מבקשת לסכם תקופה, אלא להציע עדות חזותית לזמן ולמקום. אלו ציורים הנעים בין תיעוד לפרשנות, בין הפרטי לציבורי, ומזמינים את הצופה לעצור לרגע מול המציאות המוכרת ולראות אותה מחדש.

צילום חלל: אלה אורגד צלמת

מבטים: עופר פאראוצר: אריה ברקוביץ 13.08.2026 - 05.09.2026הדמות האנושית עומדת במרכז יצירתו של עופר פאר לאורך שנים. בתער...
29/08/2026

מבטים: עופר פאר
אוצר: אריה ברקוביץ

13.08.2026 - 05.09.2026

הדמות האנושית עומדת במרכז יצירתו של עופר פאר לאורך שנים. בתערוכה זו הוא מציג מקבץ רישומים וציורים בפורמטים קטנים, שבהם הופך הדיוקן למרחב של התבוננות פנימית יותר מאשר לתיאור של אדם מסוים. הדמויות נטולות זהות מוגדרת, ובכל זאת הן מעוררות תחושת היכרות. הן נעות בין האישי לאוניברסלי, בין זיכרון לנוכחות, בין חשיפה להסתרה.

הרישום הוא שפתו הטבעית של פאר. הקו החופשי, הַרָגיש והאקספרסיבי אינו מתאר את המציאות, אלא מנסח חוויה. לעיתים הוא נבנה ממשיכות מהירות וספונטניות, ולעיתים הוא מתכנס לכדי קו בודד, מדויק ושקט. די ברמז קל כדי להעניק לדמות חיים, מבט ואישיות. מסורת הדיוקן באמנות ידעה רגעים שבהם חדלה לעסוק בדמיון החיצוני ופנתה אל גילוי עולמו הפנימי של האדם. מרֶמברַנדט, דרך אֶגוֹן שילֶה ועד אלברטו גָ'קוֹמֶטי, שימש הרישום אמצעי לחשיפת פגיעוּת, זמן וזיכרון. גם ביצירתו של פאר הדיוקן אינו מבקש לייצג אדם מסוים, אלא לגעת במצב אנושי.

הצבת העבודות ברצף צפוף יוצרת מהלך חזותי מתמשך. הדמויות מצטברות למעין מקהלה של מבטים: כל אחת שונה מחברתה, אך כולן שותפות לאותו מרחב רגשי. הצופה נע ביניהן ומגלה כי פעולת ההתבוננות היא דו־כיוונית: הוא מתבונן בדמויות, ובה בעת הן משיבות לו מבט. במובן זה, מבטים אינה רק תערוכה של דיוקנאות. היא עוסקת במפגש האנושי, בכוחו של קו בודד לשאת זיכרון ורגש ובאפשרות לזקק את המורכבות האנושית למינימום של אמצעים עד שהמבט עצמו הופך לבסוף לדימוי.

צילום חלל: אלה אורגד צלמת

שמש בגבעון דום: גבריאלה סייקביץאוצר: יניב שפירא 13.08.2026 - 05.09.2026פרץ העבודות הנוכחי של גבריאלה סייקביץ החל כמעט ...
29/08/2026

שמש בגבעון דום: גבריאלה סייקביץ
אוצר: יניב שפירא

13.08.2026 - 05.09.2026

פרץ העבודות הנוכחי של גבריאלה סייקביץ החל כמעט באקראי: ללא הכנה, ללא סקיצות וללא תכנון מוקדם. בתחילה היו אלה משפטים בודדים, טעונים ומקוטעים כמו "תחילת התהליך", "שמש בגבעון דום", "שימֵני כחותם על ליבך" או "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים". אלו תורגמו למעין רישום אוטומטי או זרם תודעה. הם נכתבו ללא סדר על גבי גיליונות נייר בגדלים שונים, פורקו ממשמעות לשונית והפכו למחווה חזותית. המילים לא תפקדו עוד כטקסט, אלא כעקבות של מחשבה, חלום או דמיון. לדברי סייקביץ, "היה רגע שבו […] הרגשתי שהיד שלי משוטטת על הנייר. […] התוצאה הרגישה לי הרמונית ושלמה. כמו תפילה, כמו התקדשות, כמו תחושה חדשה שיש בה גם פליאה וגם גילוי, גם פחד וגם התרוממות רוח". מתוך אותו רגע התפתחה שפת עבודה אינטואיטיבית, הנשענת על תנועה חופשית של היד ועל ויתור חלקי על שליטה מוּדעת.

העבודות בתערוכה הנוכחית נבחרו מתוך שפע שנוצר בארבע השנים האחרונות. תקופה שבה היצירה היום-יומית הפכה למעשה קיומי כמעט של פעולה קדחתנית של רישום, מחיקה, כתיבה, הדבקה וצבירה. הניסיון לארגן את העבודות באופן כרונולוגי או נושאי נדמה כמעט בלתי אפשרי, שכן הן נעות בין דימוי לטקסט ובין התפרצות רגשית להתבוננות מדיטטיבית. אם בכל זאת מבקשים סדר כלשהו, אפשר להצביע על תת-קבוצות של עבודות: אלה שיש בהן כיתוב; אלה המזכירות ציורי ילדים וכוללות דימויים של בית, שמש, עץ; אלה הכוללות הדבקות של פיסות נייר ובד. כגוף עבודה שלם עולים מתוכן הדהודים של מסע החיים, ביוגרפיה מורכבת, זיכרונות ילדות, תובנות, מצוקות וסודות. כך נוצרות שכבות של תודעה שבין אם הן גלויות ובין אם הן מוצפנות, הן יוצרות מרחב אמנותי מרתק.

צילום חלל: אלה אורגד צלמת

Address

אלחריזי 9
Tel Aviv
6424408

Opening Hours

Monday 10:00 - 13:00
16:00 - 18:00
Tuesday 10:00 - 13:00
16:00 - 18:00
Wednesday 10:00 - 13:00
16:00 - 18:00
Thursday 10:00 - 13:00
16:00 - 18:00
Friday 10:00 - 13:00
Saturday 11:00 - 14:00

Telephone

+97235246685

Website

,

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Artists House Tel Aviv - בית האמנים תל אביב posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share

Category