Artists House Tel Aviv - בית האמנים תל אביב

16/06/2026

מוזמנות ומוזמנים לפתיחת התערוכות החדשות בבית האמנים תל אביב
ביום חמישי, 18.6 בשעה 19:00

נשמח לראותכם ולראותכן!

16/06/2026

חווית הציור
בהנחיית איריס נדל

סדנה חוויתית בציור למתחילים ולמתקדמים הרוצים להרחיב את ידיעותיהם ואת התנסותם בהבעה חזותית, כאשר הדגש הוא על תורת הצבע, קומפוזיציה, הכרות עם יסודות חשיבה בתהליך היצירה ועם האפשרויות הרבות שמציעה השפה הציורית.

למידת טכניקות עבודה, מצעי עבודה ואופני הבעה שונים. הדרכה אישית וביקורת עבודות.

אישור מוכר לצבירת שעות.
יום חמישי 18:30 – 21:30

איריס נדל
MA אוניברסיטת לידס, אנגליה

לפרטים נוספים והרשמה:
טל: 052-4336412
דוא"ל: [email protected]

14/06/2026

✨חדש! ✨🫧

משיקים את "בבועה" – הבלוג החדש של בית האמנים תל אביב.
פלטפורמה חדשה לתוכן מקורי על אמנות ועיצוב עכשוויים, עם מבט על תערוכות, אמנים ומעצבים, לצד חדשות, רעיונות ופרשנויות מהשדה המקומי והבינלאומי.

מוזמנים ומוזמנות לבקר, לקרוא ולצלול פנימה!

https://artistshouse.org.il/blog/

14/06/2026

09/06/2026

בתערוכה מאוסף בית האמנים, מציגים שני אמנים שהיו מעמודי התווך של בית האמנים בתל אביב. רחל שביט והרולד רובין. רחל שביט בסדרת רישומים גדולי ממדים שמתארים את הסטודיו בזיכרון יעקוב והרולד רובין בסדרת ציורים גדולי ממדים שמתארים סצנות מהשואה משלבים רישום וירטואוזי וצבע על בד.

23.05.2026-13.06.2026

צילום חלל: אלה אורגד

09/06/2026

המקום שנצרב: ורדה ש"ץ איל
אוצרת: ורה פלפול
23.05.2026-13.06.2026

בתערוכת היחידה הראשונה של ורדה ש"ץ איל נפרשות שלוש סדרות ציור: בעקבות מסעו של אודיסאוס, שדות וסדרת ציור־קולאז' עם בד יוטה. יחד הן מתגבשות כמהלך ציורי מתמשך, הנבנה מדימויים הנוצרים כפוזיטיב ונגטיב של עצמם: דימויים העולים על פני השטח ובה-בעת נושאים את עקבות מחיקתם, היעלמותם או היפוכם. האמנית שבה אל ספרו של מרסל פרוּסט בעקבות הזמן האבוד, שבו כתב על כוחה של האמנות לפתוח מחדש את המבט. דברים אלה, שנחרתו בזיכרונה, מהדהדים בעיניה את עצם מעשה הציור: לא רק ייצוג של הנראה, אלא ניסיון לשוב אל מה שנצרב בנפש, בגוף ובחומר מתוך החוויה הראשונית.

מרבית העבודות הן גדולות ממדים ונוצרו על בדי קנבס לא מתוחים. לבחירה זו תפקיד מהותי בשפתה של ש"ץ איל: הקנבס החשוף שומר על זיקה לחומר הגולמי ומעניק לציור איכות פגיעה, פתוחה ולא גמורה, שאינה מסתירה את תנאי היווצרותו. גם קנה המידה פועל כאן באופן מהותי ויוצר יחס גופני ישיר בין העבודה לצופה.

לסדרה בעקבות מסעו של אודיסאוס זיקה ישירה לספרות מסע והרפתקה, שנצרבה בזיכרון הילדות והבגרות של האמנית: מן האודיסיאה של הומרוס ועד יוליסס של ג'יימס ג'ויס וכן לשרידים החזותיים שהותירה המיתולוגיה היוונית בתרבות המערב. עם זאת, הסדרה איננה מאיירת את המיתוס ואיננה עוסקת במסע כנושא לעצמו, אלא באופן שבו רעיון המסע נבנה בתוך הקריאה, הדמיון והזיכרון. במרכז הסדרה ניצבת גם הכמיהה לשוב הביתה: לא רק כיעד ממשי, אלא ככוח פנימי המניע את המסע כולו. המבט אינו מופנה רק אל הדרך, אלא גם אל מה שטמון מתחת לפני השטח. בציוריה של ש"ץ איל, מסעו של אודיסאוס נעשה למסגרת תודעתית של שיטוט, חיפוש והשתהות.

נקודת המוצא של הסדרה שדות הייתה תצלום של שדה קוצים בהרי יהודה בקיץ, שעורר באמנית מראות, ריחות וזיכרונות נעורים. אך הסדרה איננה מתפתחת לכדי תיאור נופי. השדה נבנה כמרחב של דימויים בנגטיב: עקבות של צמחייה, צל וגופים. צורות אנכיות, הנדמות לחרכי אור, לצד שבלונות שיצרה האמנית מצעצועי בעלי חיים וציפורים. מתוך כל אלו נוצר תחביר חזותי של הופעה והיעלמות וכך נעשה השדה למרחב של זיכרון חושי ותודעתי, שבו ממשות וחיזיון, עבר והווה, חיוּת ושבר מתקיימים בעת ובעונה אחת.

סדרת עבודות הקולאז'־ציור עם יוטה מעבירה את מרכז הכובד אל החומר עצמו ובה-בעת קושרת אותו לנופי ארץ ישראל, לזיכרונות מוקדמים ולנעורים הכרוכים בחוויית העלייה לישראל בילדותה של האמנית. אך היא גם קשורה לכאן ולעכשיו. בד היוטה מכתיב שפה חומרית ראשונית, גסה וישירה יותר. זהו חומר טבעי ויום-יומי, המזוהה עם אחסון, שינוע והישרדות; גווניו הטבעיים, מרקמו המחוספס וחשיפת סיביו הם חלק בלתי נפרד מן המהלך הציורי. בתוך השדה החומרי הזה שב ומופיע דימוי הילדה. לעיתים היא נטמעת בנוף, לעיתים מתמזגת בעץ ולעיתים נדמית כמי שמסתתרת מאחוריו. הילדה הזו איננה רק דמות, אלא התגלמותו של זיכרון ראשוני: מבט שטרם התרחק, של קרבה לא מתוּוכת לעולם. הדימויים שש"ץ איל יוצרת על בדי היוטה נדמים כמי שנלכדו בחומר, נצרבו בו או עומדים להיעלם מתוכו.

צילום חלל: אלה אורגד

09/06/2026

בין הטיפות: אריק שלו
אוצר: אריה ברקוביץ
23.05.2026-13.06.2026

בתצלומיו של אריק שלו, המבט מופנה אל אותם רגעים שוליים וחמקמקים, המצויים בין הטבע לבין הסביבה העירונית. מתוך פרטים יום-יומיים — טיפות מים, שריטות, סימני חלודה, קילופי צבע וטקסטורות של קירות ומתכות — נבנית שפה חזותית הנעה על הגבול הדק שבין צילום לציור.
שלו אינו מתעד את המציאות באופן ישיר, אלא מפרק אותה למערך של כתמים, קווים ומרקמים. דרך פעולת ההתמקדות וההגדלה, הפרטים מאבדים את הֶקשרם המקורי והופכים לדימויים מופשטים בעלי איכות ציורית כמעט חומרית. פני שטח מתכתיים מקבלים רכות בלתי צפויה, וטיפות מים הופכות למחוות אור וצבע המזכירות ציור מופשט אקספרסיבי. הצילום פועל כמבט מתבונן ואינטימי על העולם שסביבנו. עולם שבו שחיקה, זמן וחומר מותירים עקבות חזותיים פיוטיים. עבודותיו של שלו מציעות אפשרות לראות מחדש את היום-יומי ולגלות בתוך הסדקים והמרקמים מציאות חזותית עשירה, רגישה ומופשטת.

צילום חלל: אלה אורגד

09/06/2026

ביתי: עדנה שחורי
אוצרת: רונית צור
23.05.2026-13.06.2026

עדנה שחורי נולדה בחווה חקלאית בדרום אפריקה. בילדותה בטבע נהגה כבר אז ליצור פסלים על גדותיו הבוציים של נחל שזרם בחלקת ביתם. השפעות אפריקניות אותנטיות בסביבה של ילידים מקומיים וחשיפה לטקסיהם ולהווי חייהם נשזרו עמוק בזיכרונותיה. כשהייתה בת עשר עלתה משפחתה לארץ והתגוררה בקריית טבעון, הממוקמת בלב חורש טבעי הטבול בצמחייה הררית ופריחות. מכאן שהחיבור לטבע, לעצים ולמשמעות ולסמליות של בית הפך למהותי עבורה ומהווה נושאים מרכזיים ביצירתה על פני כל שנות פעילותה האמנותית.

ביתי היא תערוכה אינטימית ומאוד אישית. חוויות שהותירו בה את עקבותיהן במשך השנים מעובדות דרך מסננת עדינה ליצירות המוצגות. מרבית המוצגים הם תולדה של חקירה פנימית של תת-המודע הפרטי של האמנית. כאלה הם שלושת הקקונים, הניצבים על יציקות כפות רגליה הנדמות מגששות בזהירות את דרכן. תחילת עיסוקה של עדנה שחורי בנושא "הקקון" הייתה בעבודת אדמה, שיצרה בפסטיבל אמנות בדרום קוריאה. היא נשכבה על האדמה, ביקשה שישרטטו סביבה את היקף גופה ולאחר מכן חפרה את השטח שהיה כלוא ברישום, כפי שניתן לראות בתצלום. בארץ בנתה על פי החפירה את הדמויות המהוות סוג של דיוקן עצמי, של מֵכָל מגונן המאפשר התפתחות לפני החשיפה לעולם.

בבריכה המוצבת בתערוכה, שמפלס המים בה עולה ויורד במחזוריות מדיטטיבית, הציבה עדנה בתים עשויים חומר המהווים מעין עיירת רפאים לבנה. העבודה מעוררת שאלות על נוכחות והעדר: בעבר התקיימו שם חיים; אך מה נותר? זיכרון? דמיון? האם תנועת המים המכסה והחושפת לסירוגין את המקום מרמזת על עימות עם החיים והמוות? האם ניתן להבין שיש המשכיות לדברים והם מוצאים לעצמם תצורה אחרת?

בנוסף להיותה אמנית עדנה שחורי מטפלת באמנות מזה שנים רבות. היא מתמקדת בתרפיה בארגז החול, העוסקת, בין היתר, במשמעותם של סמלים. כך ניתן אף לחוות את ציורי הבתים, העצים ו"האם הגדולה". לדבריה, האמנות הייתה ומהווה גם היום את הריפוי האישי שלה.

צילום חלל: אלה אורגד

09/06/2026

רציתי לספר לך: ירמי עדני
אוצר: יאיר שולביץ
23.05.2026-13.06.2026

הדיאלוג המתמשך בין ירמי עדני (נולד 1955) לבין דב אור נר (1927-2024) שהחל בשנת 2012 בתערוכה של עבודות משותפות על מחברות ("שיחה" בגלריה יאיר), המשיך ב-2021 בעבודות של כל אחד מהם ("דו שיח בימי קורונה" בגלריה בקיבוץ גבעת חיים איחוד) וממשיך באופן שונה גם בתערוכה זו.

עדני בחר בעבודות זירוקס של אור נר והתערב בהן באופנים שונים. התוצאה היא מזיגה בין הדימויים של אור נר לבין השפה הפלסטית ועולם הדימויים של עדני. ניכרת בעבודות האלו קירבה לצבעוניות המאפיינת את אור נר – צבעי יסוד עזים. במספר פורטרטים הטמיע עדני את דמותו בצילומים של אור נר כך שנוצר טשטוש בזהות המובחנת של כל אחד מהם, במהלך הזה עדני מוביל את "שיתוף הפעולה" לאיזה שיא סימבולי שבו פני האחד נבלעים בפני האחר.

לכאורה השיח בין אור נר לעדני הוא לא צפוי – השוני שלא לומר המרחק ביניהם רב מהמשותף. הציור של אור נר בבסיסו קונצפטואלי, כשהציור משמש כלי להעברת רעיונות, מאידך עדני הוא צייר בנשמתו, השפה הפלסטית נוכחת תמיד, אוטונומית ואינה מותנית בתכני הציור. מה שקושר ביניהם באופן עמוק זהו המבט הפתוח תוך מתן דרור לדמיון ולמחשבה חופשית החורגים ממוסכמות וטאבו וכן העיסוק בעולם אפל ותיאטרלי.

עדני הוא אמן מגוון שהספקטרום הציורי שלו רחב. הוא נע בין רישום, לציור בצבע במדיומים שונים, לאובייקטים, לכתיבת טקסטים בתוך הציור, בין דימוי להפשטה, בין פירוק להרכבה, בין סדר לכאוס, בין ליריות לאקספרסיביות. לא מחויב לסדרה, לא "עסוק בפרויקטים" ולא כבול לרוחות אופנתיות.

עדני לאורך כל דרכו מרבה לצייר על פורמטים קטנים מאד. המניע לכך היא תגובה מהירה שלו להתרגשות מיידית המתהווה וכמו צלם שממהר ללכוד את הרגע הנקרה מול עיניו, כך הפורמט הקטן מאפשר לו ביתר קלות להגיב בזמן להתחוללות הפנימית. בטעות אפשר לראות בעבודות הקטנות סקיצות לעבודות גדולות, אבל הן אוטונומיות, עומדות בזכות עצמן, אופיין אינטימי והן כעין יומן אישי.

עולמות אפלים שהתהום רובצת לפתחם, מחול של דמויות עגמומיות מרחפות שנראה כתיאטרון כאוטי שהטרגי והקומי כרוכים בו יחדיו, חללים ביתיים על סף קריסה לצד תשוקה עזה ושמחת הכאב, כל אלו מוצאים מקום בעבודותיו כשהילה של פיוט וצניעות שורה עליהן. הצניעות בולטת מהפורמטים הקטנים וכן מנחיתותם המכוונת של חומרי הציור ובאופן התצוגה הגולמי והאנטי-בורגני.

בשימוש בחומרי ציור הנוטים להתכלות יכולה להיות אמירה אירונית ומפוכחת על אשליית הקביעות למול נזילות הקיום האנושי – "לא להשאיר עקבות, לא לפזר סימנים, אני במקום הזה ממילא אינני נשארת" (דליה רביקוביץ מתוך השיר טיוטה).

דבריו של תומרקין על אורי שטטנר נראים לי מתאימים מאד גם לעדני. "מבעד למריחות הצבע הרגישות האומרות
צִיּוּר, צַיָּר, צִיֵּר, זה נכון זה תרבותי, זה משם ומכאן, על תנאי של ציור ציור ליודעי-חן, הדוחים נובל-קוויזין פילוסופי,
דל קלוריות ובריאותי המוגש בכליו הענקיים והמהודרים של הפוסטמודרניזם".
(מתוך מאמר של יגאל תומרקין לקטלוג התערוכה של אורי שטטנר במוזיאון רמת גן, 2001)

יאיר שולביץ

צילום חלל: אלה אורגד

07/06/2026

ביום שבת 13.6 בשעה 12.00 יתקיים שיח גלריה בתערוכה של ירמי עדני "רציתי לספר לך" בהשתתפות ירמי עדני, יאיר שולביץ ובהנחיית אסף רהט.

מוזמנים ומוזמנות בחום!

צילום חלל: אלה אורגד