19/09/2026
רק לפני כמה ימים קיבלתי את המילים היפות האלה מאחת הידידות היקרות של הארכיון שלנו, הסופרת מדלן דוידסון.
התיאור הצבעוני שלה של חגי תשרי הכניס אותי מיד לאווירת יום הכיפורים כפי שהיא זוכרת אותה מילדותה בדורוהוי — בתי הכנסת, הילדים, הצום, כל נדרי, קול השופר, וכמובן השולחן הבלתי נשכח שחיכה בבית בסיום הצום.
אני שמח לשתף אתכם בזיכרונותיה של מדלן מימי החגים, לצד כמה תצלומים מאוספו של המשורר חיים רבינזון, שנולד לא הרחק משם, ביאשי.
לפעמים די בזיכרון אישי אחד כדי להחזיר לחיים עולם שלם שנעלם.
מדלן כותבת:
״כפי שהבטחתי, אני מנסה לדפדף בזיכרונות בעיני רוחי ולהעלות מחדש על מסך המחשב את תקופת חגי הסתיו בעיירה הקטנה שבה נולדתי.
בדורוהוי, עיר הולדתי שבצפון מולדובה הרומנית, חיו בילדותי כמה אלפי יהודים.
אף שהמשטר הקומוניסטי אסר על קיום מנהגים דתיים, התקיימה מעין הבנה שבשתיקה — שאת פשרה מעולם לא ניסיתי לחקור — והיהודים הלכו לבית הכנסת, שמרו על המסורת והצליחו לקיים אווירת חג, הנאה ושמחה, במיוחד עבורנו, הילדים, שנהנינו ממנה עד תום.
בחגים התמלא המטבח בניחוחות מפתים, האחד יותר מהשני. אי אפשר היה בכלל להעלות על הדעת שולחן חג בלי העוגות המסורתיות עם דבש, אגוזים וצימוקים.
ההורים הלכו לבית הכנסת למשך כל היום, ואילו אנחנו, הילדים, משוחררים מעיניהם המשגיחות, היינו חופשיים לעשות כרצוננו.
בעיר הייתה כיכר קטנה ומיוחדת, שאפילו נקראה ״כיכר השוּלים״ — בתי הכנסת. כמה מבנים עמדו שם זה לצד זה, ובהם באו היהודים להתפלל. חצר השוּלים הייתה מתמלאת אז בהמולת הילדים, שכל אחד מהם התרברב יותר מחברו שהוא מצליח לשמור את הצום הגדול. הם היו מוציאים את הלשון כדי להוכיח עד כמה הדבר נכון!
ביום כיפור לא הלכנו לבית הספר. טיילנו, אספנו ערמונים בפארקים ובשדרות העצים, נפגשנו בחבורות עם חברים ושוטטנו בשטחים הפתוחים ובשולי העיר.
אבל יותר מכול היינו מתאספים בערב בבית הכנסת כדי לשמוע את ״כל נדרי״, ולמחרת — את השופר המכריז על צאת הצום. אז היינו פורצים לתוך בית הכנסת בקריאות שמחה.
לאמא שלי תמיד היה בתיק ריבוע קטן של שוקולד או סוכרייה לכל אחד מאיתנו, עד שהגענו הביתה.
את הארוחה שלאחר הצום אינני חושבת שאשכח אי פעם. לא ידעתי במה לבחור קודם: הוניק־לייקח — עוגת דבש; וישינאטה — ליקר דובדבנים חמוצים; ריבת דובדבנים מרים; רימונים; ואחר כך — אלוהים אדירים, אחר כך כל מה שרק אפשר לדמיין!
גפילטע פיש, ראש דג — קרפיון באספיק, סלט בף עם בשר, מרק עוף עם קניידלעך, מאפים קטנים ממולאים בחזה עוף, צלי עגל, עוף או ברווז, תוספות ופשטידות, ו... ו... עוגה, קומפוט, פיצוחים ו... קפה.
ובסוף־בסוף — כוסית קטנה של משקה חריף.
היינו ילדים. מעצם משמעותה של המילה ״ילד״ — היינו מאושרים.
גמר חתימה טובה. שנה חדשה ובריאה...״
