ארגון יוצאי זדונסקה וולה

31/08/2026

חנה גוטגלס לבית שפירו ז״ל

הילדה מזדונסקה וולה ששרדה, עלתה לארץ והקימה מחדש את משפחתה

בימים האחרונים זכינו להכיר סיפור נוסף מתוך הפסיפס הגדול של הקהילה היהודית של זדונסקה וולה סיפורה של חנה גוטגלס ז״ל, לבית שפירו (Szapiro).

בתה, אלונה ברוכמן, פנתה אלינו וסיפרה על אמה ילידת זדונסקה וולה, שאיבדה את משפחתה בשואה, נותרה היחידה ממשפחתה הקרובה ששרדה, עלתה לארץ ישראל ובנתה כאן חיים ומשפחה.

חנה נולדה ב־31 בינואר 1928 בזדונסקה וולה שבפולין.

היא גדלה במשפחת שפירו בעיר והייתה רק בת 11 כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה וגרמניה הנאצית פלשה לפולין.

השואה החריבה את עולמה.

אמה של חנה הייתה לוניה שפירו לבית הורוביץ (Lonia Szapiro, née Horowicz), ילידת 1903. בדף עד שמילאה חנה עצמה ביד ושם בשנת 1998, היא תיעדה כי אמה הייתה עקרת בית, נשואה ואם לשני ילדים, וכי מקום מגוריה הקבוע היה זדונסקה וולה.

על פי עדותה של חנה, אמה הגיעה במהלך המלחמה לצ’נסטוחובה ובשנת 1942 נרצחה בטרבלינקה, בהיותה בת 39.

גם אביה של חנה ואחותה הצעירה נספו בשואה.
חנה נותרה לבדה היחידה ממשפחתה הקרובה ששרדה.
את מלוא מסלול הישרדותה במהלך שנות המלחמה אנחנו עדיין חוקרים. עם זאת, מצאנו תיעוד היסטורי משמעותי: ברשימת ניצולים יהודים מצ’נסטוחובה מופיעה Hanna Szapiro, ילידת 1928, שמקום מוצאה Zduńska Wola. השם, שנת הלידה ועיר המוצא תואמים לפרטיה של חנה ומחזקים מאוד את הזיהוי.

בשנת 1946, בהיותה בת 18 בלבד, עלתה חנה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער.
היא הגיעה לכאן ללא הוריה, ללא אחותה וללא המשפחה שליוותה את ילדותה אבל עם כוח להתחיל מחדש.

בשנת 1948, שנת הקמתה של מדינת ישראל, נישאה חנה לשמואל גוטגלס ז״ל. בני הזוג קבעו את ביתם בתל אביב והחלו לבנות את משפחתם.

ב־10 ביוני 1953 נולד בנם הבכור, אהרון (רוני) גוטגלס ז״ל.
שש שנים לאחר מכן, בשנת 1959, נולדה בתם אלונה, וכך הלכה וצמחה בארץ משפחתה החדשה של חנה.

אלא שהחיים זימנו לה, למרבה הכאב, טרגדיה נוספת.

בחודש יולי 1994 נפטר בנה רוני בפתאומיות מדום לב, והוא בן 41 בלבד.
רוני הותיר אחריו משפחה וארבעה ילדים קטנים.

עבור חנה, שכבר בילדותה איבדה את הוריה ואת אחותה בשואה, אובדן בנה היה שברון לב נוסף שקשה לתאר במילים.

אבל גם מול האסון הזה היא לא ויתרה.

למרות כאבה העצום, חנה המשיכה להיות שם עבור נכדיה. היא סייעה בגידולם, עטפה אותם באהבה ודאגה ככל יכולתה שיגדלו, ימשיכו את חייהם וימשיכו את השושלת המשפחתית.

יש בכך אולי משהו סמלי במיוחד בסיפור חייה של חנה.

הילדה שהייתה האחרונה ממשפחתה הקרובה שנותרה בחיים לאחר השואה, הקדישה חלק מחייה לכך שהמשפחה החדשה שהקימה בארץ תמשיך ותצמח.

מבתה אלונה זכתה חנה לעוד שתי נכדות, ובהמשך זכתה לראות גם שתי נינות.

משפחה. ילדים. נכדים. נינות.

עבור מי שיצאה מאירופה לאחר שמשפחתה כמעט ונמחקה לכל דור נוסף הייתה משמעות מיוחדת.

חנה גם דאגה שהמשפחה שאיבדה לא תישכח.

ב־16 באפריל 1998, יותר מחמישים שנה לאחר השואה, מילאה ביד ושם דף עד לזכר אמה, לוניה שפירו לבית הורוביץ. היא כתבה את שמה, את מקום מגוריה בזדונסקה וולה ואת הידוע לה על גורלה ובכך דאגה ששמה של אמה יישמר לדורות.

אותו דף עד שחנה מילאה לפני כמעט שלושים שנה מסייע לנו היום להשיב עוד חלק מסיפורה של משפחת שפירו אל הזיכרון של קהילת זדונסקה וולה.

חנה גוטגלס לבית שפירו ז״ל נפטרה בשנת 2015.

יש עדיין פרקים בסיפור חייה שאנחנו מבקשים להשלים מסלול הישרדותה בשואה, חייה הראשונים בארץ, עבודתה ועיסוקיה במהלך השנים ופרטים נוספים על משפחת שפירו בזדונסקה וולה.

נמשיך לחקור ולתעד.

אבל כבר עכשיו ברור שסיפורה של חנה הוא הרבה מעבר לסיפורה של ניצולת שואה.

זהו סיפורה של ילדה מזדונסקה וולה שאיבדה כמעט הכול; של צעירה שהגיעה לבדה לארץ ישראל; של אישה שהקימה כאן בית; של אם שחוותה שוב אובדן נורא עם מות בנה ובכל זאת המשיכה להיאחז בחיים, במשפחה ובדורות הבאים.

המשפחה שהקימה בישראל היא במידה רבה הניצחון שלה.

אנו מודים מקרב לב לבתה, אלונה ברוכמן, שפנתה אלינו, מצאה מחדש את הקשר לקהילת המוצא של אמה והסכימה לחלוק עמנו את סיפורה המשפחתי.

אנו שמחים לקבל את אלונה ומשפחתה אל משפחת ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל, ונמשיך לפעול כדי שסיפורה של חנה וסיפורם של בני משפחתה יישמרו גם עבור הדורות הבאים.

לזכרה של חנה גוטגלס לבית שפירו ז״ל,
לזכר בנה אהרון (רוני) גוטגלס ז״ל,
ולזכר הוריה, אחותה ובני משפחתה שנרצחו בשואה.

יהי זכרם ברוך.

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

31/08/2026

לזכרו של פרופ’ יצחק אפלויג ז״ל
מגדולי הכימאים בישראל, בן למשפחה שמוצאה בזדונסקה וולה

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל מבקש להעלות על נס את זכרו ופועלו של פרופ’ מחקר יצחק אפלויג ז״ל, נשיא הטכניון לשעבר, מדען בעל שם עולמי ומן הכימאים הישראלים הבולטים בדורו, אשר שורשי משפחתו נטועים בקהילה היהודית של זדונסקה וולה.

פרופ’ אפלויג הלך לעולמו ב־28 במאי 2026, בגיל 81. למחרת הובא למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה.

הקשר לזדונסקה וולה עובר דרך אמו, פולה־פנינה לבית מדליון (Medalion), שנולדה וגדלה בזדונסקה וולה. את המידע החשוב הזה הביא לידיעתנו חבר הארגון ובן דודו של פרופ’ אפלויג, אברהם נדליון, ועל כך תודתנו.

פרופ’ יצחק אפלויג נולד בשנת 1944 בבוכרה שבאוזבקיסטן, לאחר שהוריו, ישראל ופנינה, נמלטו מפולין בעקבות פלישת גרמניה הנאצית. כשהיה בן שלוש עלתה המשפחה לארץ ישראל והוא גדל ברמת גן.

את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למד כימיה ופיזיקה ובהמשך השלים תואר שני ודוקטורט בכימיה. לאחר השתלמות פוסט־דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, הצטרף בשנת 1976 לסגל הטכניון בחיפה המוסד שבו עתיד היה לפעול במשך עשרות שנים ולהגיע לפסגת העשייה המדעית והאקדמית בישראל.

פרופ’ אפלויג היה מחלוצי הכימיה החישובית ומן החוקרים הבולטים בעולם בתחום הכימיה של תרכובות אורגנו־סיליקון. עבודתו המדעית שילבה בין חישובים תאורטיים מתקדמים לבין מחקר ניסויי וסייעה להעמקת ההבנה של מבנים, תכונות ותגובות של מולקולות.

במהלך הקריירה הארוכה שלו פרסם מאות מאמרים מדעיים, הכשיר דורות של תלמידים וחוקרים ושמו זכה להכרה בקהילה המדעית הבינלאומית.

בשנת 1995 מונה לדיקן הפקולטה לכימיה בטכניון, ובשנת 2001 נבחר לנשיא הטכניון. בתפקיד זה כיהן עד שנת 2009.

תקופת נשיאותו התאפיינה בתנופת מחקר ופיתוח משמעותית, בהרחבת קשריו הבינלאומיים של הטכניון, בקידום מחקר רב־תחומי ובהקמת מרכזי מחקר חדשים. הוא פעל רבות לחיזוק מעמדו של הטכניון כאחד ממוסדות המדע והטכנולוגיה המובילים בעולם.

על תרומתו יוצאת הדופן למדע זכה פרופ’ אפלויג בשורה ארוכה של פרסים ואותות הוקרה בישראל ובעולם, בהם פרס הומבולדט, פרס קיפינג של החברה האמריקאית לכימיה, מדליית שרדינגר ומדליית הזהב של החברה הישראלית לכימיה. הוא היה חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובאקדמיה האירופית, וזכה להכרה בינלאומית רחבה על הישגיו.

בשנת 2018 הוענק לו גם התואר “יקיר העיר חיפה”.

אך מעבר לרשימה המרשימה של תארים, פרסים והישגים, עמיתיו ותלמידיו תיארו אותו כאדם צנוע ועניו, חכם, קשוב ומסור, שהקדיש את חייו למדע, לחינוך דור העתיד של החוקרים ולקידומה של האקדמיה הישראלית.

רק לאחרונה הגיע לידיעתנו בארגון הקשר המשפחתי הישיר של פרופ’ אפלויג לקהילה היהודית של זדונסקה וולה, ולכן לצערנו לא פרסמנו על פטירתו בזמן אמת.

אבל אף פעם לא מאוחר להנציח אדם, את סיפור חייו ואת מורשתו.

אנו גאים לצרף את שמו של פרופ’ מחקר יצחק אפלויג ז״ל למורשתם של בני ובנות משפחות יוצאי זדונסקה וולה שתרמו תרומה משמעותית למדינת ישראל ולעולם.

בימים הקרובים נוסיף גם לאתר ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל פרטים על חייו, פועלו, הישגיו המדעיים ושורשיו המשפחתיים בעיר, כדי שסיפורו יישמר ויועבר לדורות הבאים.

תודתנו לחבר הארגון אברהם מדליון, בן דודו של פרופ’ אפלויג, שהביא את סיפורו ואת הקשר המשפחתי לזדונסקה וולה לידיעתנו.

אנו מרכינים ראש לזכרו של מדען דגול, איש אקדמיה ומנהיג, שהביא כבוד רב למדינת ישראל.

יהי זכרו של פרופ’ מחקר יצחק אפלויג ברוך.

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

31/08/2026

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל מרכין ראש עם פטירתה של פרופ’ עדה יונת ז״ל, כלת פרס נובל לכימיה

בצער רב קיבלנו הערב את הידיעה על פטירתה של פרופ’ עדה יונת ז״ל, מגדולות המדעניות שצמחו במדינת ישראל ואחת המדעניות הישראליות המוערכות והמשפיעות בעולם.

עבורנו, בני קהילת יוצאי זדונסקה וולה, יש בסיפורה של פרופ’ יונת גם קשר מיוחד ומרגש לעירנו.

עדה נולדה בירושלים בשנת 1939 להוריה, הרב הלל ואסתר ליפשיץ, שעלו לארץ ישראל מזדונסקה וולה שבפולין בשנת 1933. אביה, הרב הלל ליפשיץ, היה בן למשפחת רבנים.

מן הבית הצנוע שהקימו הוריה בארץ צמחה בת שהגיעה אל פסגת המדע העולמי והביאה כבוד עצום למדינת ישראל ולמורשת המשפחתית שנשאה עמה.

בשנת 2009 זכתה פרופ’ יונת בפרס נובל לכימיה על מחקריה פורצי הדרך בחקר מבנה הריבוזום ותפקודו, והייתה לאישה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל. מחקריה שינו את הבנתנו באחד התהליכים הבסיסיים ביותר של החיים ותרמו תרומה משמעותית להבנת פעולתן של תרופות אנטיביוטיות.

סיפורה של עדה יונת הוא סיפור ישראלי מעורר השראה אך עבורנו הוא גם חוליה נוספת בסיפורה של הקהילה היהודית של זדונסקה וולה: משפחה שעלתה מפולין לארץ ישראל, הכתה כאן שורשים, ומתוכה צמחה אחת המדעניות הגדולות שידעה מדינת ישראל.

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל וחברי הארגון מרכינים ראש לזכרה ושולחים תנחומים מעומק הלב לבתה ד”ר חגית יונת, לנכדתה נועה ולכל בני משפחתה.

מורשתה המדעית, נחישותה והישגיה ימשיכו להוות מקור לגאווה ולהשראה לדורות הבאים.

יהי זכרה של פרופ’ עדה יונת ברוך.

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

31/08/2026

אנו משתפים בהתרגשות את התמונות והדברים שפורסמו על ידי אנשי צוות המוזיאון המקומי זדונסקה וולה וצוות האחראים על בית הקברות היהודי בזדונסקה וולה, בעקבות המפגש המיוחד שנערך במקום בהשתתפות תושבים רבים מזדונסקה וולה ומערים נוספות בפולין.

עבורנו, בארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל, מרגש במיוחד לראות כי גם עשרות שנים לאחר חורבנה של הקהילה היהודית בעיר, ישנם אנשים המבקשים להכיר את סיפורה, ללמוד על יהודי העיר ולשמור על זכרם ועל המורשת שהותירו אחריהם.

בית העלמין היהודי הוא אחד השרידים החשובים ביותר שנותרו מהקהילה היהודית המפוארת שחיה בזדונסקה וולה במשך דורות. אנו מוקירים ומודים לכל מי שפועל בפולין לשימורו, לטיפוחו ולהנחלת סיפורה של הקהילה לדורות הבאים.

משפט אחד מתוך הפוסט נגע בנו במיוחד:

“כל עוד הזיכרון מתקיים גם בית העלמין שלנו ימשיך להתקיים.”

זו גם שליחותנו. לשמר, לזכור, לספר ובעיקר להעביר את הזיכרון לדורות הבאים.

תודה לכל ידידינו בזדונסקה וולה על המחויבות, הרגישות והשותפות בשמירת זכרה של הקהילה היהודית.

Muzeum Historii Miasta Zduńska Wola

We are deeply moved to share these photographs and words published by the Jewish Cemetery of Zduńska Wola, following a special gathering attended by many residents of Zduńska Wola and visitors from other cities in Poland.

For us, at the Organization of Former Residents of Zduńska Wola in Israel, it is especially meaningful to see that, many decades after the destruction of the Jewish community, there are still people who wish to learn its story, discover the history of the Jews of Zduńska Wola, and preserve their memory and heritage.

The Jewish cemetery is one of the most important remaining witnesses to the once-vibrant Jewish community that lived in Zduńska Wola for generations. We deeply appreciate and thank everyone in Poland who works to preserve and care for this sacred place and to pass the story of our community on to future generations.

One sentence from the original post touched us particularly deeply:

“As long as memory endures, our cemetery will endure as well.”

This is also our mission: to preserve, to remember, to tell the story – and above all, to pass the memory on to future generations.

Our heartfelt thanks to all our friends in Zduńska Wola for their dedication, sensitivity and partnership in preserving the memory of the Jewish community. 💚

Organization of Former Residents of Zduńska Wola in Israel

https://www.facebook.com/share/p/1EAViuK2dq/?mibextid=wwXIfr

31/08/2026

חברות וחברים יקרים,
צאצאי ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

תזכורת חשובה לקראת טקס האזכרה השנתי לקהילת יהודי זדונסקה וולה, שיתקיים ביום ראשון, 6.9.2026, בהיכל ווהלין בגבעתיים.

אני פונה אליכם באופן אישי ומבקש בואו לטקס.

הטקס הזה הוא הרבה מעבר להתכנסות שנתית.
זו המחויבות שלנו לזכור את בני הקהילה שחיו בזדונסקה וולה, יצרו בה חיים יהודיים עשירים, ואת אלפי בני הקהילה שנרצחו בשואה.

אבל השנה אני מבקש מכם דבר נוסף וחשוב במיוחד:
אל תגיעו לבד.

הביאו אתכם את הילדים, הנכדים ובני המשפחה מהדורות הצעירים.

דור ניצולי השואה הולך ומתמעט, וגם בני הדור הראשון והשני כבר אינם צעירים. האחריות לשימור הזיכרון עוברת בהדרגה אלינו ומאיתנו אל ילדינו ונכדינו.

אם אנחנו רוצים שסיפורה של הקהילה שלנו ימשיך להיות מסופר גם בעוד 20, 30 ו־50 שנה, אנחנו חייבים לחבר אליו כבר היום את הדורות הצעירים.

הזיכרון אינו יכול להישאר רק בעבר הוא חייב לעבור מדור לדור.

אני מבקש מכל אחת ואחד מכם לעשות מאמץ ולהגיע.
מלאו איתנו את האולם, הביאו את המשפחה, וביחד נוכיח שקהילת יהודי זדונסקה וולה אמנם חרבה אבל הזיכרון שלה, המורשת שלה וההמשכיות שלה חיים בתוכנו.

מצפה לראות את כולכם ביום ראשון, 6 בספטמבר.

בברכה ובהערכה,
צבי חנוך שטרן
יו”ר ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

11/08/2026

תזכורת
האזכרה השנתית ליהודי זדונסקה וולה שנספו בשואה

צאצאי זדונסקה וולה, חברי הארגון וידידים יקרים,

אנו מזכירים כי ביום ראשון, כ״ד באלול תשפ״ו | 6 בספטמבר 2026, נקיים את האזכרה השנתית ליהודי זדונסקה וולה שנספו בשואה.

אולם ההתייחדות, המרכז הבינלאומי לחינוך והוראת השואה של יד ושם, היכל יהדות ווהלין, גבעתיים

16:00–17:00 – התכנסות וכיבוד קל
17:00–18:30 – טקס האזכרה

השנה, יותר מתמיד, אנו מבקשים מכם להגיע ולהיות איתנו.

הטקס הזה איננו רק אירוע שנתי בלוח השנה. זוהי החובה שלנו כלפי בני משפחותינו, כלפי הקהילה היהודית המפוארת שחיה בזדונסקה וולה במשך דורות, וכלפי אלפי בני העיר שנרצחו בשואה.

אבל כדי שהזיכרון ימשיך להתקיים גם אחרינו – אנחנו חייבים להעביר אותו לדור הבא.

לכן אנו מבקשים מכם:
אל תגיעו לבד. הביאו את הילדים. הביאו את הנכדים. הביאו את בני הדור השלישי והרביעי.

חשוב שהם יראו, ישמעו ויכירו.
חשוב שידעו מאין הגיעה משפחתם.
חשוב שישמעו את שמות הנספים ואת סיפורה של הקהילה.
וחשוב שיבינו שהמשך הזיכרון יהיה יום אחד בידיים שלהם.

דור ניצולי השואה הולך ומתמעט, והשנים חולפות. אם אנחנו רוצים שסיפורה של יהדות זדונסקה וולה ימשיך להישמע גם בעוד עשרות שנים, עלינו להביא את הדורות הצעירים אל הזיכרון כבר היום.

בואו בהמוניכם.
בואו לכבד את זכר הנספים.
בואו לפגוש את בני הקהילה וצאצאיה.
ובעיקר בואו עם הילדים והנכדים.

למען אלה שאינם עוד, ולמען הדורות שימשיכו לספר את סיפורם.

הגעה בתחבורה ציבורית:
צמוד למקום נמצא מסוף תחבורה ציבורית גדול, ולכן ההגעה בתחבורה ציבורית נוחה מאוד. מומלץ לתכנן את מסלול ההגעה באמצעות יישומון Moovit.

למגיעים ברכב פרטי:
קיימת חנייה ציבורית בשפע ממש ממול למקום הטקס

05/08/2026

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1473256464819383&id=100064051303395&mibextid=wwXIfr

🌿Co czyni nasz cmentarz wyjątkowym???
Dziś odpowiedź nr 4 😊 ostatnia przed zbliżającym się Dniem Otwartym.

Częste pytanie jakie zadają zwiedzający brzmi: który nagrobek jest najstarszy?
Pytanie dotyczy oczywiście daty pochówku zmarłego, względnie roku wystawienia macewy.
Traktując jednak to pytanie nieco przewrotnie, a cmentarz w Zduńskiej Woli takich „przewrotów” dostarcza nam wielu 😉 moglibyśmy uznać, że dotyczy ono w istocie najstarszego kamienia z jakiego wykonano płytę nagrobną. Odpowiedzi udziela nam poniższe zdjęcie wykonane w 2005 podczas prac dokumentacyjnych. Wprawne oko szybko zauważy w lewym, dolnym rogu okrągły obiekt zatopiony w wapienną strukturę😉 Czy już wiecie ile lat może mieć ta macewa/ten kamień?

Nu??? Teraz już wiecie gdzie w Zduńskiej Woli znajduje się najstarszy zabytek? 😉

Fot. Daniel H. Wagner

Jeśli chcielibyście dowiedzieć się więcej o żydowskich mieszkańcach Zduńskiej Woli zapraszamy serdecznie już wkrótce:

▫️22 sierpnia (sobota), godz. 16:00 – ul. Sieradzka 6, Zduńska Wola
▫️23 sierpnia (niedziela), godz. 16:00 – stara brama cmentarza żydowskiego, ul. Kacza, Zduńska Wola (jak zawsze podczas Dnia Otwartego istnieje możliwość położenia kamyka/zapalenia znicza dla uczczenia pamięci o naszych sąsiadach).

Podzielcie się tym postem ze znajomymi. Dziękujemy serdecznie 💚

05/08/2026

חברים יקרים

אני מבקש לעדכן כי היום קיבל ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל , עמותה רשומה 580317261, את אישור הניהול התקין לשנת 2027 מטעם רשם העמותות.

אישור זה מהווה הבעת אמון בכך שהעמותה מתנהלת בהתאם להוראות הדין, תוך הקפדה על ניהול תקין, שקיפות, אחריות ציבורית וניהול כספי תקין.

זו הזדמנות להודות מקרב לב לכל מי שתרם להשלמת התהליך:

לחברי ועד העמותה.
לגזברית הארגון, שרה יניב.
ליועץ המשפטי של העמותה, עו”ד גיא סקוב.
למשרד רואי החשבון מאזנים פיננסים בע”מ.
לרואה החשבון אברהם בוסקילה.
לרואה החשבון שי יצחקוב.

אישור הניהול התקין הוא ציון דרך חשוב עבור העמותה, והוא מאפשר לנו להמשיך לפעול, לקדם את מטרות הארגון, לשמר את מורשת קהילת יהודי זדונסקה וולה ולהוביל את פעילות ההנצחה גם בשנים הבאות.

תודה לכל מי שלוקח חלק בעשייה ובשליחות החשובה הזו.

בברכה

צבי חנוך שטרן
יו”ר ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל (ע”ר)

29/07/2026

https://www.facebook.com/share/1965SMfpTB/?mibextid=wwXIfr

🌿Co czyni nasz cmentarz wyjątkowym???
Dziś odpowiedź nr 3🙂

Znajoma pisarka z Nowego Jorku - Kasia Buczkowska - odwiedzając cmentarz w Zduńskiej Woli zachwyciła się akacjami, które w jej wyobraźni porastają go niczym te z afrykańskiej sawanny. Natychmiast przywołała w mojej głowie obrazy, które towarzyszą mi od pierwszej na nim wizyty: mała dziewczynka siedzi pośród wysokiej, złotej trawy, nad nią korony akacji, a dookoła przyglądają się jej lwy i inne zwierzęta.
Akacje, które przez lata odegrały niechlubną rolę (ich korzenie przemieszczają nagrobki, czasami łamią je lub okalają niczym słoniowymi trąbami) dziś stanowią o pięknie tego miejsca. Ich graficzna forma wespół z macewami to prawdziwe dzieło sztuki.
fot. (C) Kamila Klauzińska

23/07/2026

תשעה באב בזדונסקה וולה

במשך דורות רבים, התכנסו יהודי זדונסקה וולה בליל תשעה באב בבתי הכנסת ובבתי המדרש של העיר. הם ישבו על הארץ, קראו את מגילת איכה וקוננו על חורבן בית המקדש ועל אובדן ירושלים.

אחד מניצולי העיר מתאר בספר היזכור כיצד בבית המדרש של חסידי גור היו מתכנסים מדי שנה בתשעה באב ומתאבלים על חורבן ירושלים. לאחר השואה, כששב לעיר הולדתו, מצא את אותו בית מדרש חרב וריק – ללא המתפללים, ללא הקהילה וללא החיים היהודיים ששגשגו בו במשך עשרות שנים.

בשנת תש”ב (1942), חל תשעה באב ב־23 ביולי. באותם ימים הייתה קהילת זדונסקה וולה כלואה בגטו. היהודים כבר חוו רעב, השפלות, עבודות כפייה והוצאות להורג, וידעו שהגרוע מכל עוד עלול להגיע. כחודש בלבד לאחר מכן חוסל הגטו, ורובם המכריע של יהודי העיר נרצחו בחלמנו או גורשו לגטו לודז’.

אם במשך דורות ביכו יהודי זדונסקה וולה את חורבן ירושלים, הרי שבתוך שנים ספורות הפכה גם קהילתם שלהם לחלק מאותו רצף היסטורי של חורבן.

דווקא משום כך מוטלת עלינו האחריות לזכור, לספר ולהנציח.

יהי זכרם של יהודי זדונסקה וולה ברוך ונצור בליבנו לעד.

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל