ארגון יוצאי זדונסקה וולה

Directions Website Contact the museum

ארגון יוצאי זדונסקה וולה הארגון מחוייב לשמור ולשמר זכר יהודי זדונסקה וולה שנרצחו בשואה . ולהוות מסגרת ארגונית לצאצאי זדונסקה ו

חברות וחברים יקריםאנו ממשיכים בפרויקט ״החודש / היום לפני…״, המביא פרקים מתולדות הקהילה היהודית בזדונסקה וולה ומפעילות אר...
12/10/2026

חברות וחברים יקרים

אנו ממשיכים בפרויקט ״החודש / היום לפני…״, המביא פרקים מתולדות הקהילה היהודית בזדונסקה וולה ומפעילות ארגון יוצאי העיר.

הפעם אנו חוזרים לאירועים שהתרחשו בחודשים אוקטובר–דצמבר: הכנס הראשון של יוצאי זדונסקה וולה בארץ בשנת 1934, ולצדו אירועים ועדויות מחיי הקהילה בחודשים הראשונים של הכיבוש הגרמני בשנת 1939.

*כתבה וערכה: רעות הרשקוביץ*
תודה לרעות על עבודתה לשימור סיפורה של הקהילה ולהעברתו לדורות הבאים.

החומרים מצורפים להודעה וזמינים גם באתר הארגון, במדור ״סיפורה של עיירה״:
www.zdunskawola.co.il⁠

המשך שבוע שקט וטוב לכולם.

Dear friends,

We continue our “This Month / On This Day in History…” project, sharing chapters from the history of the Jewish community of Zduńska Wola and the activities of the organization of its former residents.

This time, we look back at events that took place during October–December: the first gathering of former residents of Zduńska Wola in the Land of Israel in 1934, alongside events and testimonies from the community’s life during the first months of the German occupation in 1939.

Written and edited by Reut Hershkowitz.
Our thanks to Reut for her work in preserving the community’s story and passing it on to future generations.

The materials are attached to this post and are also available on our organization’s website, under “The Story of a Town”:
www.zdunskawola.co.il⁠

Wishing everyone a peaceful and pleasant rest of the week.

אנו זוכריםמדורקה מזדונסקה וולה לד״ר דורוטה פרנצוזסיפורה של ילדה שאיבדה את משפחתה בשואה והייתה לרופאת ילדיםד״ר דורוטה פרנ...
27/09/2026

אנו זוכרים

מדורקה מזדונסקה וולה לד״ר דורוטה פרנצוז

סיפורה של ילדה שאיבדה את משפחתה בשואה והייתה לרופאת ילדים

ד״ר דורוטה פרנצוז נולדה בזדונסקה וולה ב־12 במרץ 1924 בשם דוירה (דורקה) ז׳ורק. סיפורה מתחיל בבית יהודי בעירנו, עובר בגטאות, במחנות וברגעי הישרדות שקשה לתאר וממשיך בלימודי רפואה, בהקמת משפחה ובחיים שבנתה בישראל.

דורקה הייתה הבכורה במשפחת ז׳ורק. אביה, ישראל, היה אורג שעבד למחייתו, ואמה הייתה בת למשפחת פסמניאק. הוריה דיברו ביניהם יידיש, ועם ילדיהם דיברו פולנית. לדורקה היו שלושה אחים צעירים שמעון, שנולד ב־1925 חווה, שנולדה ב־1928 ולובה, שנולדה ב־1930. הילדים למדו בבתי ספר פולניים בזדונסקה וולה.

בשנת 1937 סיימה דורקה את לימודיה בבית הספר היסודי בעיר ונשלחה להמשיך ללמוד בגימנסיה בלודז׳. שם התגוררו סבה וסבתה מצד אביה, וכן שתי אחיותיו של האב, אסתר וחווה, עם משפחותיהן. לצד הלימודים עזרה דורקה אחר הצהריים בתפירת כפפות בבית המלאכה של דודה ממשפחת זילברשפיץ, וטיפלה בילדי דודיה.

ואז פרצה המלחמה.

אביה ואחיה שמעון נעצרו ונכלאו בסייראדז, אך שוחררו כעבור כמה שבועות. דורקה וקרוביה בלודז׳ נאלצו לעבור לגטו לודז׳. כעבור כמה חודשים הצליחו הוריה להביאה בחזרה אליהם, לגטו שהוקם בזדונסקה וולה. בתוך הסכנה שריחפה מעליהם, המשפחה ביקשה להישאר יחד.

דורקה הוצאה מדי יום לעבודה מחוץ לגטו. עם קבוצת אסירים עבדה ביער בחפירת כבול. אביה עבד בגטו כספר.

באוגוסט 1942 חוסל גטו זדונסקה וולה. יהודי העיר רוכזו בבית העלמין, ושם ערכו הגרמנים סלקציה. דורקה הופרדה ממשפחתה. היא נשלחה עם אנשים שנבחרו לעבודה בחזרה לגטו לודז׳. רק מאוחר יותר נודע לה מה עלה בגורל יקיריה הוריה, אחיה שמעון, אחיותיה חווה ולובה, סבה וסבתה מצד אמה וקרובים רבים נוספים נשלחו לחלמנו ונרצחו.

דורקה נשארה בחיים לבדה, ללא משפחתה הקרובה.

בגטו לודז׳ שבה אל קרובי משפחה מצד אביה ועבדה בבית מלאכה לייצור כפפות. גם שם פגשה אובדן: בעלה של דודתה אסתר ובתם הקטנה מתו מרעב. דורקה עצמה חלתה בטיפוס הבטן, אך החלימה.

באוגוסט 1944, עם חיסול גטו לודז׳, נשלחה דורקה לאושוויץ. משם הועברה לשטוטהוף, אחר כך לקניגסברג, ולבסוף הוחזרה לשטוטהוף. דודתה אסתר נשלחה לברגן־בלזן, שם נפטרה.

בשטוטהוף חלתה דורקה בטיפוס הבהרות. במהלך מחלתה התפתחה בגופה דלקת מוגלתית קשה. רופאה פולנייה שהייתה אסירה במחנה ניתחה אותה ללא הרדמה. לא היו תחבושות או חומרי חבישה; את פצעיה חבשו בנייר טואלט. דורקה שרדה את המחלה ואת הניתוח, אך הפצעים המשיכו להזדהם במשך חודשים.

באפריל 1945, כאשר התקרבה החזית, פונו אסירים משטוטהוף בדוברות דרך הים הבלטי אל אזור ליבק שבגרמניה. ימים אחדים לאחר מכן הסתיימה המלחמה. עבור דורקה, השחרור לא היה סוף הדרך הקשה.

היא ביקשה לשוב לפולין ולחפש את משפחתה. במקום להגיע לוורשה כפי שתוכנן, מצאה את עצמה בברסט, שהייתה אז בשטח ברית המועצות. לא היו ברשותה מסמכים שאפשרו לה לחצות את הגבול לפולין. בזמן שהמתינה לאישור עבדה כעוזרת רפואית, אך חלתה שוב באורח קשה. היא הועברה במצב קשה לבית חולים בקייב, ולאחר מכן שבה לברסט. רק ביוני 1946 הצליחה לחזור לפולין, כשחצתה את הגבול ללא היתר.

היא חיפשה את בני משפחתה. איש ממשפחתה הקרובה לא שרד.

בלודז׳ פגשה דורקה חברים שהכירה מימי הגטו. לאחר זמן עברה למעון לנוער יהודי, ושם ניתנה לה האפשרות לחזור ללמוד. היא השלימה מסלול הכנה מזורז לאוניברסיטה, ובשנת 1947 החלה ללמוד רפואה בלודז׳. בשנת 1953 סיימה את לימודיה באוניברסיטת ורשה והייתה לרופאת ילדים.

בשנת 1949 נישאה להנריק פרנצוז, אף הוא ניצול שואה, שהכירה מתקופת גטו לודז׳. בשנת 1957 עלו השניים לישראל. דורוטה עבדה כרופאה במרפאות הקהילה. בהמשך שהו בני הזוג במשך שנים בארצות הברית ולאחר מכן גם באפריקה, וגם שם עבדה כרופאה. הנריק נפטר בתל אביב בשנת 2017.

המידע המפורט על חייה של דורוטה מבוסס על ריאיון שהיא עצמה נתנה בתל אביב ב־31 במרץ 2014, ושפורסם באתר ״חסידי אומות העולם הפולנים״ של מוזיאון POLIN. בעת הריאיון התגוררה בתל אביב וסיפרה שיש לה בן ושני נכדים.

סיפורה של דורקה הוא סיפור אישי אחד מתוך סיפורה של קהילת זדונסקה וולה שנחרבה. חשוב לנו לזכור את שמות בני משפחתה שנרצחו, את הילדה שהופרדה מהם בבית העלמין באוגוסט 1942, ואת האישה שלאחר המלחמה מצאה את הכוח לשוב ללמוד, להיות רופאה ולבנות חיים חדשים.

אם הכרתם את ד״ר דורוטה פרנצוז, את בני משפחת ז׳ורק או פסמניאק מזדונסקה וולה, או אם ברשותכם מסמכים, זיכרונות ותצלומים נוספים נשמח שתפנו אלינו. כל עדות יכולה להוסיף פרק לסיפור חייה ולסיפור הקהילה שלנו.

מקור הסיפור והתצלום של דורוטה באתר מוזיאון POLIN:
https://sprawiedliwi.org.pl/pl/historie-pomocy/wasze-opowiesci/dwojra-dorka-zorek-dorota-francuz-ocalona

אנו בארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל עושים מאמצים להציג פרטים נאמנים למקורות ככל הידוע לנו. אם מצאתם טעות או שיש בידיכם מידע נוסף, אנא פנו אלינו ונתקן.

הפרטים על ילדותה, משפחתה, המלחמה וחייה לאחריה מבוססים על הריאיון עמה שנת פטירתו של הנריק מאומתת גם באתר אנדרטת מחנה נוינגמה.

אנו זוכרים בן זדונסקה וולה שסייע לעצב את הספר העברי: סיפורו של ירמיהו צבי גורדון (1907–1984)כשאנו מספרים על יוצאי זדונסק...
27/09/2026

אנו זוכרים

בן זדונסקה וולה שסייע לעצב את הספר העברי:

סיפורו של ירמיהו צבי גורדון (1907–1984)

כשאנו מספרים על יוצאי זדונסקה וולה, אנו מבקשים לזכור גם את מי שפועלם נעשה הרחק מאור הזרקורים. אחד מהם היה ירמיהו צבי גורדון
חלוץ שעלה ארצה בצעירותו, ואיש דפוס, הגהה ועריכה שהקדיש עשרות שנים לעבודת הספר העברי.

גורדון נולד בשנת 1907 בזדונסקה וולה שבפולין. בשנת 1925, כשהיה כבן 18, עלה לארץ ישראל כחבר בתנועת ״החלוץ״. בחודשים הראשונים לאחר עלייתו עסק בחקלאות. לאחר מכן התיישב בתל אביב, ושם החל לעבוד בדפוס ״הפועל הצעיר״.

זו הייתה תחילתה של דרך מקצועית ארוכה. במהלך שנות השלושים והארבעים עבד גורדון עם נחום טברסקי, שניהל את דפוס ״ספר״ ואת הוצאת שטיבל בתל אביב. בתקופה זו רכש מוניטין בעריכה ובהכנת כתבים לדפוס. תחת ידיו עברו כתבים של סופרים, משוררים וחוקרים, וכן כתבי עת עבריים, ובהם מאזנים והתקופה.

בשנת 1949 הצטרף גורדון להוצאת ״עם עובד״, שבה עבד כמגיה, מתקין לדפוס ועורך עד לפרישתו בשנת 1976. עבודתו כללה גם ניקוד של ספרים. במשך השנים קבע כללים בתחום ההתקנה וההגהה, והדריך מגיהים ועורכים אחרים. הספרייה הלאומית מתארת אותו כאחד המגיהים והעורכים החשובים בארץ בתקופתו, וכמי שהשפיע על דמותם של ספרים עבריים רבים.

רוב הקוראים פוגשים על כריכת הספר את שם המחבר, ולעיתים את שם המתרגם. את שמו של מי שעבר על הטקסט שורה אחר שורה, הכין אותו לדפוס ודאג לדיוקו הם לא תמיד מכירים. זה היה חלקו של גורדון במפעל הספרות העברית.

גם עמיתיו זכרו אותו. העורך והמתרגם אמציה פורת, שסיפר על עבודתו בהוצאת ״עם עובד״, הזכיר את גורדון כאחד מאנשי המערכת של אותם ימים ותיאר אותו כ ״מגיה ראשי שקדן ובר־אוריין״, זהו תיאור קצר, אך הוא מעניק לנו הצצה אל האדם שמאחורי העבודה המדוקדקת , איש ספר מסור, בקיא בלשון ושקדן במלאכתו.

בארכיונו האישי, השמור כיום בספרייה הלאומית, נמצאות התכתבויות עם סופרים ומחברים בענייני הגהה, עריכה וניקוד; רשימות בכתב ידו תעודות אישיות; וכן אוטוביוגרפיה קצרה שהודפסה במכונת כתיבה. תיאור של אוסף מכתבים מארכיונו מונה התכתבויות עם אישים רבים, ובהם דב סדן, גרשם שלום, חיים הזז, זלמן שניאור, משה שרת, יצחק בן־צבי, זלמן שזר ויהודה בורלא. ההתכתבויות מלמדות על רוחב המעגל המקצועי שבו פעל אין בהן כשלעצמן כדי לקבוע מה היה טיב הקשר האישי שלו עם כל אחד מן הכותבים.

ירמיהו צבי גורדון נפטר בשנת 1984. מן המידע הגלוי שאיתרנו עדיין איננו יודעים פרטים מספקים על משפחתו בזדונסקה וולה, על חייו האישיים בישראל או על מקום קבורתו. גם תצלום מזוהה שלו טרם מצאנו. בארכיונו עשויות להימצא תשובות לחלק מן השאלות הללו, ואנו מקווים להמשיך ולחקור את סיפורו.

עבורנו, כארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל, סיפורו של גורדון הוא עוד תזכורת לדרכים הרבות שבהן בני עירנו תרמו לחיים בארץ. הנער שיצא מזדונסקה וולה בשנת 1925 היה לאחד האנשים שסייעו להכין לדפוס, לדייק ולהנגיש לדורות של קוראים את הספרות העברית.

האם הכרתם את ירמיהו צבי גורדון או את בני משפחתו? האם ברשותכם זיכרון, מסמך או תצלום שלו? נשמח מאוד אם תכתבו לנו. כל פרט עשוי לסייע לנו להשלים את סיפור חייו ולהנציחו כראוי.

**מקורות: רשומת ארכיון ירמיהו צבי גורדון בספרייה הלאומית, סימול ARC. 4* 1974; דבריו של אמציה פורת על אנשי ״עם עובד״; תיאור אוסף המכתבים מארכיונו באתר בית המכירות קדם. אנו משתדלים לציין פרטים נאמנים למקורות ככל הידוע לנו. אם מצאתם טעות או שיש בידיכם מידע נוסף, אנא פנו אלינו ונתקן.

**רשומת הארכיון: https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL990038581660205171/NLI

**דבריו של אמציה פורת: https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00504.php

**הפוסט נשען על תיאור הארכיון של הספרייה הלאומית, על עדותו של אמציה פורת ועל תיאור אוסף המכתבים. פרטי המשפחה, הקבורה והתצלום הושארו כשאלות פתוחות משום שלא אומתו.

ארכיון ירמיהו צבי גורדון | 1927-1977

26/09/2026

אנו זוכרים

והפעם : סיפורה של אסתר פוטזניק־קרל ז״ל
מזדונסקה וולה לחיים בבלגיה

אסתר פוטזניק נולדה בשנת 1907 בזדונסקה וולה, בתם של אברם־וולף פוטזניק וביילה לבית הרשקוביץ. היא גדלה במשפחה יהודית גדולה, ששורשיה בעיר הגיעו דורות לאחור.

בשנות העשרים עזבה אסתר את פולין והגיעה לבלגיה. שם הכירה את דוד קרל, יליד ורשה, שגדל במשפחה יהודית אורתודוקסית ועבר אף הוא לבלגיה. השניים נישאו בליאז׳ בשנת 1930. בהמשך נולדו להם שתי בנות, פרידה־פולט ואנני. גם אחיה של אסתר, אהרון ואווה, הגיעו לבלגיה.

עם הכיבוש הנאצי הפכו חייהם למאבק הישרדות. וגנר מספר כי אסתר ודוד נמלטו שוב ושוב, עברו בין כפרים בבלגיה והסתתרו כדי לחמוק מן הגירוש למחנות המוות. הם שרדו את המלחמה. רבים מבני משפחותיהם שנותרו בפולין נרצחו בשואה.

אמה של אסתר, ביילה, מופיעה ברשימות גטו לודז׳. גורלו המדויק של אביה, אברם־וולף, לא התברר עד היום.

לאחר המלחמה חזרו אסתר ודוד לחיות בליאז׳, אך על מה שאירע למשפחותיהם כמעט שלא דיברו. וגנר כתב שאינו זוכר אפילו פעם אחת שבה סיפרו לו על קרוביהם שאבדו. גם עם בתם הם כמעט לא שוחחו על העבר בפולין.

פרט נוסף התגלה לנכדם שנים לאחר מכן
אחרי מות אמו בשנת 1998 הוא מצא בין חפציה בקשת פיצויים שכתב דוד בשנות ה־50 לרשויות בגרמניה. במסמך הזכיר דוד את אחיו ואחיותיו, אך לא ציין את שמותיהם. וגנר המשיך לחקור את שתי המשפחות, שחזר את קשרי הקרבה ותיעד ביד ושם שמות של בני משפחה שנרצחו.

בחיפוש ארכיוני שערכנו לאחרונה נמצאו גם שני רישומים מתקופת הכיבוש הנושאים את שמו של דוד קרל. האחד מופיע בתיעוד עסקים יהודיים בבלגיה בענף הטקסטיל וההלבשה השני מציין את שמו וכתובת בליאז׳ Rue Douffet 38.

אסתר נפטרה בליאז׳ בשנת 1970. היא לא הותירה אחריה עדות כתובה על חייה, ככל הידוע לנו. סיפורה הגיע אלינו דרך מחקרו של נכדה, זיכרונותיו והתצלומים שנשמרו במשפחה.

יהי זכרה ברוך.

**מקורות לפוסט : מחקרו של פרופ׳ דניאל וגנר מאמרו על יהודי זדונסקה וולה ומשפחת פוטזניק⁠ · קטלוג ארכיון המדינה הבלגי⁠

**אנו עושים מאמצים לציין פרטים נאמנים למקור ככל הידוע לנו. אם מצאתם טעות בדברים, אנא פנו אלינו ונתקן.

חג סוכות שמח לחברי ארגון יוצאי זדונסקה וולה ולבני משפחותיהםבחג הסוכות אנו יוצאים מבית הקבע ויושבים בסוכה. דווקא המבנה הא...
25/09/2026

חג סוכות שמח לחברי ארגון יוצאי זדונסקה וולה ולבני משפחותיהם

בחג הסוכות אנו יוצאים מבית הקבע ויושבים בסוכה. דווקא המבנה הארעי הזה מזכיר לנו כמה יקרים הבית, הביטחון והישיבה יחד עם משפחה וקהילה.

בשנות השואה נגזלו מיהודי זדונסקה וולה ביתם וביטחונם. גם בתוך המציאות הקשה של הגטאות בפולין נמצאו יהודים שביקשו לציין את חג הסוכות ולשמור על מסורתם. בתצלום המצורף נראית סוכה שהוקמה בחצר בית בגטו לודז׳.

השנה, כשנשב בסוכה עם יקירינו, נזכור את בני קהילת זדונסקה וולה שלא זכו לשוב לביתם ולחוג את החג בחירות. נספר את סיפורם לילדינו ולנכדינו, נפתח את סוכתנו ואת לבנו זה לזה, ונמשיך לשאת את זכרם לדורות הבאים.

בשם ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל אני מאחל לכם ולבני משפחותיכם חג סוכות שמח, בריאות, שלום ובשורות טובות.

צבי חנוך שטרן
יו״ר ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

בתצלום: סוכה בחצר בית בגטו לודז׳, פולין. מקור פרסום התצלום: גנזך קידוש השם, תערוכת ״סוכות ושמחת תורה״⁠.

Join the Organization of Former Residents of Zduńska Wola for a journey to Poland in April–May 2027. Together, we will w...
24/09/2026

Join the Organization of Former Residents of Zduńska Wola for a journey to Poland in April–May 2027. Together, we will walk in the footsteps of our ancestors, remember the Jewish community of Zduńska Wola, and take part in the International March of the Living at Auschwitz–Birkenau.

Participants from anywhere in the world are welcome to join. If you will be travelling from outside Israel, please contact us in advance so that your arrival and participation can be coordinated with the travel company.

We especially welcome younger generations to join their families on this meaningful journey.

Please contact us as soon as possible to register. The registration deadline is 30 September 2026.

📧 [email protected]
📞 +972-52-382-7776

לחברות ולחברי ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל ובתפוצות,עם כניסתו של יום הכיפורים, היום הקדוש והנשגב בלוח השנה היהודי, אנ...
20/09/2026

לחברות ולחברי ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל ובתפוצות,

עם כניסתו של יום הכיפורים, היום הקדוש והנשגב בלוח השנה היהודי, אנו עוצרים לרגע את מרוץ החיים ומתכנסים אל תוך עצמנו לחשבון נפש, לתפילה, לבקשת סליחה ולתקווה להתחלה חדשה.

ביום זה אנו נושאים עמנו גם את זכרה של הקהילה היהודית המפוארת של זדונסקה וולה את בתי הכנסת שהיו מלאים בתפילה, את הרחובות שבהם התנהלו חיים יהודיים עשירים, את המשפחות, המסורות והמנהגים ואת יקירינו שאינם עוד עמנו.

אנו, בני הדורות הבאים, נושאים באחריות גדולה וקדושה לזכור, לספר ולהעביר את המורשת הלאה. כל עוד אנו מזכירים את שמותיהם, מספרים את סיפוריהם ומחברים את ילדינו ונכדינו לשורשיהם קהילת זדונסקה וולה ממשיכה לחיות בלבנו.

ברוח יום הכיפורים, אם פגענו במישהו בדיבור, במעשה או בשתיקה; אם לא היינו קשובים מספיק, אם לא השבנו בזמן או אם החסרנו תשומת לב אנו מבקשים סליחה ומחילה מעומק הלב.

מי ייתן ויום הכיפורים יביא עמו סליחה, כפרה, רפואה, אחדות ושלום. נתפלל לשלומם של חיילות וחיילי צבא ההגנה לישראל, שוטרי משטרת ישראל וכל אנשי כוחות הביטחון הפועלים למעננו באוויר, בים וביבשה, בגלוי ובסתר. יהי רצון שישובו כולם בשלום לבתיהם ולמשפחותיהם.

נאחל לכל אחת ואחד מכם ולבני משפחותיכם בריאות טובה, שלווה, בשורות טובות ושנה של עשייה משמעותית, חיבור בין הדורות ושמירה נאמנה על זיכרון קהילתנו היקרה.

גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל,

בברכה,
צבי חנוך שטרן
יו״ר ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

חברות וחברי הארגון היקרים,אנו עדיין מקווים להוציא לפועל מסע קבוצתי ומיוחד של ארגון יוצאי זדונסקה וולה לפולין, באביב 2027...
18/09/2026

חברות וחברי הארגון היקרים,

אנו עדיין מקווים להוציא לפועל מסע קבוצתי ומיוחד של ארגון יוצאי זדונסקה וולה לפולין, באביב 2027.

היציאה מתוכננת ליום שישי בבוקר, 30.4.2027, והחזרה לישראל ביום שישי בבוקר, 7.5.2027.

זהו מסע חשוב, מרגש ובעל משמעות עמוקה מסע אל השורשים, אל ההיסטוריה המשפחתית והקהילתית שלנו ואל המקומות שבהם חיו ופעלו בני קהילת זדונסקה וולה. זו תהיה עבורנו הזדמנות מיוחדת לצאת יחד, לזכור, ללמוד, להתרגש ולהעביר את מורשת הקהילה גם לדורות הבאים.

המסע מומלץ בחום לחברי הארגון, לבני המשפחות ולבני הדור השני, השלישי והרביעי.

כדי שנוכל לבדוק אם קיימת היענות מספקת ולהתקדם בהיערכות, כל מי שמעוניין או שוקל ברצינות להצטרף *מתבקש להודיע לי בדחיפות* באמצעות הודעה לטלפון נייד : 052-3827776

אנו מקווים מאוד שנצליח לגבש קבוצה ולצאת יחד למסע החשוב, המרגש והמשמעותי הזה.

בברכה,

צבי חנוך שטרן
יו״ר ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל מרכין את ראשו עם פטירתו של יהודה אהרן וידבסקי ז״ל ניצול השואה המבוגר ביותר בישראל, שהלך ...
13/09/2026

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל מרכין את ראשו עם פטירתו של יהודה אהרן וידבסקי ז״ל ניצול השואה המבוגר ביותר בישראל, שהלך לעולמו בגיל 107.

וידבסקי נולד בשנת 1919 בעיירה טורק שבפולין, שרד את גטו לודז׳, את מחנה ההשמדה אושוויץ ואת מחנות הכפייה הנאציים. הוריו ואחיו נרצחו בשואה, אך הוא שרד, הקים משפחה ועלה לישראל בשנת 1950.

משנת 1978 הקדיש חלק נכבד מחייו לשליחות קדושה ויוצאת דופן: איתור, תיעוד, שיקום והצלה של בתי עלמין וקברי יהודים ברחבי פולין. במסגרת מפעל חייו סייע בזיהוי ובהקמת מצבות על יותר מ־3,000 קברים, ופעל ללא לאות כדי להשיב לנרצחים ולנפטרים את שמם, את זכרם ואת כבודם.

על פעילותו רבת השנים למען הנצחת יהדות פולין נבחר בשנת 2012 להדליק משואה בטקס הממלכתי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

סיפור חייו ומפעל ההנצחה העצום שהותיר אחריו נוגעים עמוקות גם בשליחותנו כארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל. בתי העלמין היהודיים, המצבות והשמות החקוקים עליהן אינם רק שרידים מן העבר הם עדות לחיים יהודיים שלמים שהתקיימו על אדמת פולין, ולחובתנו המוסרית להעביר את זכרם לדורות הבאים.

דבריו של וידבסקי ז״ל יישארו כצוואה של אמונה, עמידה וגאווה יהודית:

״הנקמה שלי בנאצים היא שהם הפסידו – ולנו יש את מדינת ישראל. אנחנו חופשיים וחזקים״.

אנו שולחים את תנחומינו הכנים לבני משפחתו ולכל מוקירי זכרו.

יהי זכרו ברוך.
מורשתו ומפעל חייו ימשיכו לעמוד לנגד עינינו ולהאיר את הדרך לכל העוסקים בשימור זכרן של הקהילות היהודיות בפולין.

ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

לחברות ולחברי ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל ובתפוצות לבני המשפחות ולבני הדורות הצעיריםלקראת ראש השנה בחרתי לשתף אתכם ב...
09/09/2026

לחברות ולחברי ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל ובתפוצות
לבני המשפחות ולבני הדורות הצעירים

לקראת ראש השנה בחרתי לשתף אתכם בצילום של כרטיס ברכה לראש השנה, שהוכן בגטו טרזיינשטט בשנת 1943.

כרטיס „לשנה טובה” שהוכן בגטו טרזיינשטט בראש השנה תש״ד, 1943 עדות מרגשת לכוחה של התקווה היהודית גם בימים האפלים ביותר.
*המקור: המוזיאון למורשת יהודית ניו יורק.

דווקא מתוך המקום האפל והקשה ביותר, בחרו יהודים לשמור על אמונתם, על מסורתם ועל התקווה לשנה טובה יותר. הכרטיס הזה הוא הרבה יותר מאגרת ברכה: הוא עדות לכוחו של העם היהודי, לדבקות בחיים ולרוח שלא הצליחו האויבים לשבור.

בפתחה של שנת תשפ״ז, אני מבקש לאחל לכולכם ולבני משפחותיכם שנה טובה ומבורכת שנה של בריאות, ביטחון, שלום, אחדות ובשורות טובות.

ראש השנה הוא זמן של חשבון נפש, התחדשות ותקווה, אך עבורנו הוא גם זמן להזכיר את האחריות הגדולה המוטלת על כתפינו.

עלינו הופקד תפקיד קדוש: לשמר את זכרה ואת מורשתה של הקהילה היהודית המפוארת בזדונסקה וולה; לספר על החיים היהודיים העשירים שהתקיימו בה על המשפחות, הילדים, בתי הספר, בתי המדרש, התנועות, בעלי המלאכה, המנהגים והמסורות ועל העולם שנגדע ונחרב בשואה.

עלינו לזכור וללמד לא רק מה קרה, אלא גם למי קרה.

מאחורי המספרים היו בני אדם. היו להם שמות ופנים, משפחות וחלומות, אמונה ותקווה. מחובתנו לשמור על שמותיהם, לספר את סיפוריהם ולהבטיח שלעולם לא יהפכו לנתון אלמוני בדפי ההיסטוריה.

האחריות הזאת אינה מוטלת רק על בני הדורות הראשונים והשניים. מוטלת עלינו החובה להעביר את לפיד הזיכרון לבנינו, לבנותינו, לנכדינו ולנינותינו. *בני הדורות הצעירים הם שיצטרכו להמשיך את השליחות* ללמוד, לשאול, לחקור, לתעד ולספר כדי שהזיכרון והמורשת יישמרו גם כאשר כבר לא יהיו עמנו עדים שיוכלו לספר את הדברים בקולם.

בימים אלה, כאשר האנטישמיות שוב מרימה את ראשה ברחבי העולם, השנאה כלפי יהודים הולכת וגוברת וההיסטוריה חוזרת ומציבה בפנינו סימני אזהרה קשים שליחותנו מקבלת משנה תוקף וחשיבות.

אסור לנו לשתוק.
אסור לנו לשכוח.
אסור לנו לאפשר לאיש לעוות את האמת, למחוק את העבר או להשכיח את שמותיהם של בני קהילותינו.

הזיכרון איננו רק מבט לאחור. הוא מחויבות בהווה ואזהרה לעתיד. הוא האחריות שלנו כלפי הנרצחים, כלפי הניצולים וכלפי כל הדורות שיבואו אחרינו.

נמשיך יחד לפעול, לחקור, לתעד, להנציח ולהשמיע את קולה של קהילת יהודי זדונסקה וולה. נשמור על השמות, על הסיפורים ועל המורשת, ונעביר אותם מדור לדור.

כשם שכרטיס הברכה מטרזיינשטט נשא בתוכו שביב של תקווה בתוך החשכה, כך נישא גם אנו את הזיכרון לצד התקווה ונמשיך להאמין בכוחם של החיים, של העם היהודי ושל מדינת ישראל.

מי ייתן והשנה החדשה תביא עמה ביטחון ושלווה לעם ישראל ולמדינת ישראל, את שובם של כל אחינו ואחיותינו לביתם, רפואה שלמה לפצועים, נחמה למשפחות השכולות וימים של אחדות, תקווה ושלום.

שנה טובה ומתוקה,
שנת בריאות, ביטחון, עשייה, זיכרון ותקווה.

בברכה ובאהבה,

צבי חנוך שטרן
יו״ר ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל

To the Members of the Organization of Former Residents of Zduńska Wola in Israel and Around the World,
To Their Families and to the Younger Generations,

As Rosh Hashanah approaches, I have chosen to share with you a photograph of a New Year’s greeting card created in the Theresienstadt Ghetto in 1943.

A “Shanah Tovah” card created in the Theresienstadt Ghetto for Rosh Hashanah 5704, in 1943 a deeply moving testimony to the enduring power of Jewish hope, even in the darkest of times.

*Source: Museum of Jewish Heritage New York.

Even in one of the darkest and most difficult places imaginable, Jews chose to preserve their faith, their traditions and their hope for a better year. This card is far more than a New Year’s greeting. It is a testimony to the strength of the Jewish people, to their devotion to life and to a spirit that their enemies could never destroy.

As we welcome the Jewish year 5787, I wish all of you and your families, in Israel and throughout the world, a happy and blessed New Year a year of health, security, peace, unity and good news.

Rosh Hashanah is a time for reflection, renewal and hope. For us, it is also a time to remember the great responsibility entrusted to us.

We have been given a sacred mission: to preserve the memory and heritage of the once-thriving Jewish community of Zduńska Wola; to tell the story of its rich Jewish life its families and children, schools and houses of study, youth movements, craftsmen, customs and traditions and to remember the entire world that was brutally destroyed in the Holocaust.

We must remember and teach not only what happened, but also to whom it happened.

Behind the numbers were human beings. They had names and faces, families and dreams, faith and hope. It is our duty to preserve their names, tell their stories and ensure that they never become anonymous figures in the pages of history.

This responsibility does not rest solely upon the first and second generations. We must pass the torch of remembrance to our children, grandchildren and great-grandchildren. The younger generations must carry this sacred mission forward: to learn, ask questions, research, document and tell the story so that the memory and heritage will endure even when no eyewitnesses remain to speak in their own voices.

Today, as antisemitism once again raises its head in Israel and around the world, hatred of Jews continues to grow, and history once again presents us with grave and alarming warning signs, our mission has become more urgent and more important than ever.

We must not remain silent.
We must not forget.
We must not allow anyone to distort the truth, erase the past or consign the names of our community members to oblivion.

Remembrance is not only about looking back. It is a commitment in the present and a warning for the future. It is our responsibility to those who were murdered, to the survivors and to all the generations that will follow us.

Together, we will continue to research, document, commemorate and make the voice of the Jewish community of Zduńska Wola heard. We will preserve its names, stories and heritage, passing them from generation to generation.

Just as the greeting card created in Theresienstadt carried a spark of hope within the darkness, so too shall we carry remembrance alongside hope and continue to believe in the strength of life, the resilience of the Jewish people and the future of the State of Israel.

May the New Year bring security and tranquility to the Jewish people and the State of Israel, the safe return home of all our brothers and sisters, healing to the wounded, comfort to the bereaved families, and days of unity, hope and peace.

Shanah Tovah U’Metukah
May it be a year of health, security, meaningful action, remembrance and hope.

With warmest wishes,

Zvi Chanoch Stern
Chairman
Organization of Former Residents of Zduńska Wola in Israel

Address

לוחמי הגטו 29
Petah Tikva
4965135

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ארגון יוצאי זדונסקה וולה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Museum

Send a message to ארגון יוצאי זדונסקה וולה:

Shortcuts

Share