08/10/2026
מרד הזונדרקומנדו: להתנגד, לתעד, להשאיר עדות
ב־7 באוקטובר 1944 הציתו אסירי הזונדרקומנדו את משרפה מספר 4 באושוויץ ־בירקנאו. מאחורי המרד עמדו חודשים של הכנות חשאיות וקשרים שנרקמו בין אסירים ואסירות בחלקים שונים של המחנה. כמויות קטנות של אבק שרפה, שהבריחו אסירות ממפעל התחמושת, הועברו מיד ליד עד שהגיעו אל אנשי הזונדרקומנדו.
אנשי הזונדרקומנדו היו אסירים, רובם יהודים, שהגרמנים כפו עליהם לפנות את גופות הנרצחים מתאי הגזים, לעקור שיני זהב, לגזוז שיער ולשרוף את הגופות. הם היו עדים ישירים לרצח ההמוני וחיו בסכנה מתמדת שיירצחו בעצמם. למרות השמירה והבידוד, הצליחו ליצור קשרי מחתרת, לתעד את הפשעים ולהיערך להתנגדות.
בהכנות השתתפו אסירות יהודיות שעבדו במפעל התחמושת „אוניון”, ובהן אסתר וייסבלום ואחותה חנה, אלה גרטנר ורגינה ספירשטיין. הן הבריחו אבק שרפה בכמויות קטנות, תוך סיכון חייהן. רוזה רובוטה, שעבדה במיון בגדי הנרצחים, הייתה חוליה מרכזית בהעברתו לאנשי הזונדרקומנדו.
הקשרים החשאיים שימשו גם לעזרה הדדית. אנשי הזונדרקומנדו העבירו חבילות מזון ותרופות לאסירים ולאסירות אחרים, בניסיון להקל על מצוקתם.
כאשר נודע לאנשי הזונדרקומנדו כי אנשי האס־אס מתכוונים לרצוח מאות מחבריהם, פרץ המרד. האסירים במשרפה מספר 4 תקפו את שומריהם והעלו את המבנה באש. גם אסירים ממשרפה מספר 2 התקוממו, פרצו את הגדר וניסו להימלט.
המרד דוכא בכוח. מאות אסירים נהרגו במהלך המרד או נרצחו בעקבותיו. בעקבות חקירת ההברחה נעצרו רוזה רובוטה, אלה גרטנר, אסתר וייסבלום ורגינה ספירשטיין. הן עונו והוצאו להורג בתלייה ב־6 בינואר 1945, שבועות ספורים לפני שחרור המחנה. חנה, אחותה של אסתר, שרדה ולימים מסרה את עדותה כאנה היילמן.
אחד מאנשי הזונדרקומנדו שלא שרדו היה זלמן גרדובסקי, שככל הנראה נהרג ביום המרד. בני משפחתו הקרובים נרצחו עם הגעתם למחנה. בחודשים שבהם נאלץ לעבוד במשרפות, כתב ביידיש על הרצח שהיה עד לו ועל האנשים שאיבד. את כתבי היד הטמין באדמה סמוך למשרפות, בתקווה שמישהו ימצא אותם ויקרא.
ב־5 במרץ 1945, לאחר שחרור המחנה, הוציא שלמה דרגון, שורד הזונדרקומנדו שסייע לוועדת החקירה הסובייטית, אחד מכתבי היד מן האדמה ליד משרפה מספר 3. גרדובסקי לא זכה לצאת מן המחנה. עדותו הגיעה אל העולם שבחוץ.
#שואה #ביתהעדות #זונדרקומנדו #מרד #אושוויץבירקנאו
תמונה: ויקיפדיה
