07/05/2026
היום ארחנו קבוצה שבאה לסיור, לארוחת בוקר מתחת למגדל המים בחצר הגדולה במרחביה, ששופץ ושומר לאחרונה בצורה יפהפייה (קרדיטים בסוף הפוסט) וזו הזדמנות לספר עליו קצת...
מגדל המים של מרחביה, שנבנה בין השנים 1914-1916 כחלק מתכנונה של החצר הגדולה בידי האדריכל אלכסנדר ברוולד, נחשב לאחד המבנים החדשניים שנבנו בארץ ישראל בראשית המאה ה20. ברוולד, אדריכל יהודי-גרמני ומתכנן בנין הטכניון בחיפה ( היום מוזיאון המדע), ביקש ליצור שפה אדריכלית ארץ-ישראלית חדשה ותכנן מגדל מים יוצא דופן בנוף התקופה: מיכל מים מרובע, לא עגול כמקובל, הנישא על ארבעה עמודי בטון מזוין גבוהים וחשופים לעין.
זה היה המבנה הראשון בארץ ישראל שנבנה על עמודי בטון מזוין בגובה כולל של כ-16 מטרים ועורר התפעלות של ממש.
באותן שנים, האפשרות להרים מיכל בטון כבד מעל הקרקע באמצעות שלד בטון חשוף נחשבה לחידוש הנדסי ואדריכלי מרחיק לכת - פלא של ממש במושגי התקופה.
מכל רחבי הארץ הגיעו לראות את המבנה החריג, שנחשב לביטוי מוקדם של אדריכלות מודרנית: מבנה שבו החומר, הפונקציה והצורה מתחברים יחד ללא קישוט או עיטורים.
בהקמת המגדל היו שותפים גם יוסף לוי, מהנדס ויזם ציוני מראשוני העולים מגרמניה, שערך ניסויי בנייה בבטון מזוין וייעץ בתכנון המגדל והמהנדס הירושלמי וילהלם הקר, שפיקח על עבודות הבנייה שביצעה חברת “קראוזה וטריידל” מחיפה.
אבל מגדל המים במרחביה לא היה רק הישג הנדסי.
ב"מקום כזה קטן עם היסטוריה כל כך גדולה" ( ביטוי שטבע ד"ר דורון מור, המנהל המיתולוגי של החצר הגדולה במרחביה - מרכז מבקרים ), הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים עצמם. לרגליו הוצבו שקתות להשקיית בהמות העבודה, ילדי הקיבוץ שיחקו סביבו, ובשנות ה40 אף הוצבה בראשו אנטנה של שירות הידיעות של “ההגנה”, ששמרה על קשר עם ספינות המעפילים - בעוד הבריטים כלל לא מעלים בדעתם שהשידורים יוצאים דווקא מן העמק.
בשיר “במקום הזה”, כתבה המשוררת מירה מינצר יערי, בת למייסדי הקיבוץ, על זיכרונות הילדות שלה מן המגדל, על הסקרנות והיראה שעורר בה, ועל הנוכחות המתמדת שלו בלב החצר (ראו בתגובה שפרסמה Idit Levavi-gabbai ).
הסיפור על השעונית שעל בריכת המים בחצר מופיע גם בספרה הידוע של מירה: "אולי רק אני מבין אותי ויש לי זמן אלי" - סיפורים ושירים לילדים, שאיירה כרמית גלעדי פולארד Carmit Giladi Pollard והוא מוקדש לילדי מרחביה מכרמית ומירה.
לא מזמן סיפרה לי בת קיבוץ נוספת על כך שבלילות, כשהיתה ישנה בבית הילדים למרגלות מגדל המים, היתה שומעת את המים עולים על גדותיהם ונשפכים מהבריכה הגבוהה בכח וברעש רב, דבר שקרה לא מעט.
אז היתה מדמיינת כיצד המים הרבים נכנסים ושוטפים את בית הילדים.
הזכרונות והסיוטים מהלינה בבית הילדים מהווים עדות למקומו המרכזי של המגדל בחיי החצר ובנוף ההתיישבות הצעירה והקיבוץ
גם בזיכרונותיה של גולדה מאיר, שחייתה ועבדה במרחביה בראשית שנות ה20, מופיע המגדל כמוקד של חיי החברה: מקום שבו היו חברי הקבוצה מתכנסים אחרי יום עבודה מפרך, רוקדים לאור פנס לוקס וחוגגים את תחושת העשייה וההתחדשות בארץ.
המגדל הפך במהרה לסמל של ההתיישבות החדשה שניסתה לצמוח כאן: חקלאות, עבודה עברית, קהילה וחיים שנבנים כמעט מאפס בלב העמק והוא נותר עד היום אחד הסמלים המזוהים ביותר עם ראשית ההתיישבות בעמק יזרעאל - תזכורת שקטה ומורשת בנויה לסיפורים האנושיים שהתרחשו סביבו.
שימורו ושיפוצו של מגדל המים התאפשרו בזכות תרומתם ותמיכתם של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, המועצה האזורית עמק יזרעאל וקיבוץ מרחביה
