12/04/2026
ליום הזיכרון לשואה ולגבורה – האישה שעצתה החכמה הצילה את חייו של משה קסטל, אך היא נספתה באושוויץ יחד עם בנה
בספרו "מסילות באמנות" (עמ' 194) כתב חוקר תרבות דוד גלעדי, בין היתר, את הדברים הבאים על משה קסטל: "בן 19 היה כשנסע לפריס לראות ציור וללמוד אצל מורים גדולים. הוא בילה שם את 13 שנות נעוריו היפות כשהוא עצמו במערב אבל לבו וגם סולם הצבעים שלו במזרח. ציוריו נלקחו ל"סלונים" והיה קשור גם לגלריית זק המפורסמת שערכה לו מדי פעם תערוכות יחיד. הודות להתקשרותו עם גלריה זו הוא גם ניצל ממוראות מלחמת העולם השנייה. כי גב' זק אמרה לו אחרי שפרצה המלחמה ב- 1939: "לך הביתה לירושלים; והלוואי והיה גם לי מקום ללכת אליו"... הוא עלה באוניה וחזר הביתה. היא נספתה בשואה".
כאשר אנו עומדים לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מן הראוי לזכור אישה מיוחדת זו, שלמעשה הצילה את חייו של משה קסטל, ולספר ולו מעט עליה. מעט – כי, לצערנו, אנו לא יודעים עליה הרבה.
ידוויגה קון נולדה ב- 6 בפברואר 1885 בעיירה נאשיילסק במרכז פולין, לא רחוק מוורשה. התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיירה זו הוא מהמאה ה-17, ובשנת 1650 נבנה בה בית כנסת וקודש בה בית עלמין. בשנת 1876, תשע שנים לפני שנולדה ידוויגה, הגיע רבי אברהם בורנשטיין (לימים הרבי מסוכטשוב) לכהן כרב העיר, ובמקביל כאדמו"ר לחסידים. בתקופה זו אף הקים ישיבה בעיר, ותלמידים רבים הגיעו ללמוד בה. החיים היהודיים בעיירה, כמו כמעט בכל מקום בפולין, הסתיימו בשואה. מתוך כשלושת אלפים יהודי נאשיילסק שרדו את השואה כ-80 איש, רובם בשטחי ברית המועצות. זה היה גם גורלה של ידוויגה, על אף שבעת הפלישה הגרמנית שהתה בצרפת הרחוקה.
ב- 1913 ידוויגה התחתנה עם הצייר יבגני זק, שגם צייר את דיוקנה, אותו אתם רואים כאן; לא ברור, האם החתונה נערכה בפולין או בפריס; כי אם כך, אז ידוויגה הגיעה לצרפת בעצמה. זה לא בלתי אפשרי: הרי גם מרים נוביץ', אשתו הראשונה של משה קסטל, הגיעה לפריס מפולין, שם נולדה וגדלה, בעצמה. למשה ומרים נולד בן יחיד – בוריס קסטל, וכך אצל הגם אצל יבגני וידוויגה זק; לבנם קראו בשם הצרפתי ז'ק. בשנת 1916 משפחת זק חזרה לפולין ונשארה שם עד שנת 1922; משם יצאה לברלין, וכעבור שנה הגיעה לפריס. מסלול דומה, אגב, עבר מרק שאגאל, שלאחר תחילתה של מלחמת העולם הראשונה חזר לוויטבסק, משם עבר למוסקבה, אך בשנת 1922 עזב לגרמניה וכעבור שנה הגיע לצרפת. בניגוד למרבית הציירים היהודים שפעלו בפריס בשנות העשרים, יבגני זק היה רחוק מסגנון האקספרסיוסטי; את יצירותיו ניתן לשייך לסגנון סימבוליסטי או אף נאו-קלאסי.
לפני מאה שנה, ב- 15 בינואר 1926, יבגני זק נפטר באופן פתאומי מהתקף לב; בן 41 בלבד היה במותו. ידוויגה זק נשארה לבד – ובשנת 1927 – בדיוק באותה השנה, בה קסטל הגיע לפריס – החליטה לפתוח גלריה כדי לפרנס את עצמה ואת הילד. ידוויגה היתה אישה עצמאית ומקובלת עוד בימי חייו של יבגני; הנה בצילום מבית קפה "רוטונדה", המפורסם, שם התכנסו ציירי המונפרנאס, משנת 1924 ידוויגה יושבת עם יבגני, והיא האישה היחידה בין החבר'ה. גלריית זק שכנה בגדה השמאלית של נהר הסן ברחוב המנזר 16, ליד כיכר סן ז'רמן דה פרה. בפברואר 1929 הייתה זו דווקא גלריית זק שארגנה את תערוכת היחיד הראשונה של וסילי קנדינסקי בפריס. הגלריה הציגה עבודות של מארק שאגאל, ז'ול פאסין, ז'ורז' רואו, חואן גריס וציירים אחרים, ששמותיהם נכללים היום בפנתיאון האמנות האירופאית של המאה העשרים. קסטל הצעיר מראשית דרכו הציג את יצירותיו בין טובי עמיתיו, שרובם הגדול היו מבוגרים ממנו שנות דור; לקסטל היה גם חוזה תלת-שנתי בגלריית זק, ועד כמה שידוע לנו, זה היה החוזה הממושך היחיד שהיה לו עם גלריה פריזאית כלשהיא.
לאחר הכיבוש הגרמני של פריס (זה קרה ביוני 1940) המשת"פים הצרפתיים של הנאצים בפברואר – מרץ 1941 החרימו את גלריית זק וגנבו ובזזו את כל רכושה. הניסיון של ידוויגה להציל את היצירות היקרות והחשובות ביותר שהיו ברשותה ולהפקידן בכספת הבנק בניס, לא צלח; גם יצירות אלה נמצאו והוחרמו על-ידי הגסטפו.
במועד שאינו ידועה במדויק, ידוויקה וג'ק זק גורשו למחנה הריכוז דרנסי ליד פריס, ומשם בנובמבר 1943 – למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספו. עצתה החכמה של ידוויגה זק הצילה את חייו של משה קסטל, אך לא היה בכוחה להציל את עצמה ואת בנה; יהיה זכרם ברוך.
