Ghetto Fighters' House בית לוחמי הגטאות

16/10/2026

השבוע עלה במעריב טור של אבי בניהו בו התיחס לסיפור יהדות צפון אפריקה בתקופת השואה. זוהי בחירה עמוקה לספר, ללמד ולפגוש את קהילות ישראל, ענותן וגבורתן.
חפצים ומכתבים מצפון אפריקה נמצאים בארכיון בית לוחמי הגטאות ומוצגים בתערוכת "יזכור" המרכזית שלנו. בשנתיים האחרונות פיתחנו את ״קולות מהמגרב״ - תכנית וירטואלית חינוכית ייחודית ללמידת סיפור זה.
זו ההזדמנות להוקיר תודה והערכה לרוח הגליל בהובלתה של רעיה שטראוס שתודות לחזונה ותרומתה נוצרה התכנית.
מוזמנים לגשת אל אזור התוכניות המקוונות שלנו – להדריך בעצמם, או ליצור איתנו קשר ונגיע אליכם עם "בדרך אליכם"
https://www.gfh-education.com/onlineprograms

13/10/2026

כשנותנים מקום להקשבה – נוצר חיבור אמיתי ✨

לאחרונה הסתיים במרכז לחינוך הומניסטי של המוזיאון תהליך מרגש ומשמעותי במיוחד: מעגל הקשבה המפגיש נשים דרוזיות ונוצריות מהכפר חורפיש.

הקבוצה המרתקת הזו מורכבת מנשים (רובן בנות 45 ומעלה) המגיעות מרקע אישי ותעסוקתי מגוון. סביב המעגל יושבות נשים המקיימות אורח חיים מסורתי לצד נשים מודרניות, ונשים ממגוון מקצועות, ביניהן גם אישה המתניידת בכיסא גלגלים. כל אחת מביאה עמה את סיפור החיים, הזהות, האמונה ונקודת המבט הייחודית שלה.

למרות שהן חיות באותו מרחב גאוגרפי, לא תמיד יצא להן להכיר לעומק. במהלך חמשת המפגשים, נוצר מרחב בטוח ומכבד שאפשר להן לשתף, להתבונן פנימה, ולגלות את המשותף שמעבר להבדלים.

הנה כמה מהדברים ששיתפו המשתתפות על התהליך:
💬 ״התהליך מדהים. הוא מעודד קרבה וחיבור עם אנשים שלא דומים לי. לא חשבתי שיזדמן לי לשמוע את הסיפורים שלהן ולהרגיש שיש בינינו כל כך הרבה מן המשותף.״
💬 ״המעגל מדגיש ערכים כמו כבוד והקשבה לאחר ולשונה, באווירה חיובית שמאפשרת לכל אחת להביא את עצמה.״
💬 ״ככל שהתהליך נמשך, אנחנו מתקרבות יותר ויותר והופכות למשפחה גדולה שחיה באותו כפר.״

מעגל ההקשבה הזה מזכיר לנו שחיבור בין־תרבותי וקהילתי מתחיל ברגע פשוט אך עוצמתי: כשאנחנו עוצרות, מקשיבות באמת, ונותנות מקום לסיפורה של האחרת.

תודה גדולה למנחה המדהימה שלנו, סוניה, על הובלה מקצועית, רגישה ונעימה. נאחל לעצמנו עוד חיבורים ומעגלי הקשבה רבים בדרך! 🌸

פרויקט חשוב זה התאפשר הודות לתמיכה נדיבה של ״הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה - United Israel Appeal״, בהמלצת התורם — קרן ההקדש של משפחת תומאסס (Thomases Family Endowment). אנו מודים לכם מקרב לב על האמון והשותפות בדרך.

#מעגלהקשבה #חינוךהומניסטי #חייםמשותפים #הקשבה #חיבורביןתרבותי #נשיםיוצרותשינוי #קהילה #חורפיש #הפדרציותהיהודיות

When space is made for listening – a true connection is created ✨

Recently, a particularly moving and meaningful process concluded at the museum's Center for Humanistic Education: a listening circle bringing together Druze and Christian women from the village of Hurfeish.

This fascinating group is made up of women (mostly 45 and older) coming from diverse personal and professional backgrounds. Around the circle sit women who maintain a traditional lifestyle alongside modern women, and women from a variety of professions, including a woman who uses a wheelchair. Each one brings her life story, identity, faith, and unique perspective.

Although they live in the same geographical area, they haven't always had the chance to get to know each other deeply. During the five sessions, a safe and respectful space was created that allowed them to share, look inward, and discover what they have in common beyond their differences.

Here are some of the things the participants shared about the process:
💬 "The process is amazing. It encourages closeness and connection with people who are different from me. I didn't think I'd have the opportunity to hear their stories and feel that we have so much in common."
💬 "The circle emphasizes values like respect and listening to the other and the different, in a positive atmosphere that allows each one to bring her true self."
💬 "As the process continues, we are getting closer and closer, becoming one big family living in the same village."

This listening circle reminds us that intercultural and community connection begins with a simple yet powerful moment: when we stop, truly listen, and make room for the other's story.

A huge thank you to our amazing facilitator, Sonia, for her professional, sensitive, and pleasant leadership. We wish ourselves many more connections and listening circles along the way! 🌸

This important project was made possible thanks to the generous support of the Jewish Federations of North America - United Israel Appeal, upon the recommendation of the donor — the Thomases Family Endowment. We thank you from the bottom of our hearts for your trust and partnership along the way.

13/10/2026

"סיבת מעצר: לא הגיעה לעבודה".

ב-13 באוקטובר 1942, הוצא צו מעצר כנגד אטה נמצר, נערה בת 16 מגטו וילנה, בו נכתבו מילים אלו. העונש שנקבע לה היה מאסר של 12 שעות. יום קודם לכן, נעצר גם איזק פל בגין "היעדרות מהעבודה" ונדון למעצר עד שעות הבוקר.

פתקאות אלו הן חלק מאוסף "בית המעצר בגטו וילנה", הכולל למעלה מ-900 צווי מעצר וחקירות, וחושף כיצד נכלאו יהודים בגין תואנות שונות. בית המעצר, שכונה בפי היהודים "לידסקה" על שם מיקומו ברחוב לידה, נוהל בידי המשטרה היהודית. הגישה אליו הייתה דרך חצר ברחוב סטראשון.

רוב האסירים, נשים וגברים, נעצרו ליום או ליומיים. אולם, המאסרים הללו טמנו בחובם סכנה קיומית: בכמה מן האקציות, השלימה משטרת הגטו את מכסת המגורשים שדרשו הגרמנים באמצעות מסירת אסירים מבית המעצר. כדי להצניע את המעשה מעיני הציבור, הועברו היהודים בחשאי דרך שער קטן אל כלא לוקישקי, או הובלו ישירות אל אתר הרצח בפונאר.

אוסף חשוב זה מאפשר לנו כיום להתחקות אחר גורלם של מאות יהודים, להוציא אותם מאלמוניותם ולהשיב להם שם וקול בתוך ההיסטוריה.

#ארכיון


"Reason for arrest: Did not arrive at work"

On October 13, 1942, an arrest warrant containing these words was issued against Eta Nemzer, a 16-year-old girl from the Vilna Ghetto. Her punishment was set at 12 hours of detention. A day earlier, Isaak Pal was also arrested for "absence from work" and sentenced to detention until the early morning hours.

These notes are part of the "Vilna Ghetto Detention Center" collection, which contains over 900 arrest warrants and files, revealing how Jews were imprisoned under various pretexts. The detention center, known among the Jews as "Lidska" due to its location on Lida Street, was managed by the Jewish police. Access to it was through a courtyard on Strashun Street.

Most of the prisoners, men and women, were detained for only a day or two. However, these arrests carried an existential threat: during some of the Aktions, the ghetto police filled the deportation quotas demanded by the Germans by handing over prisoners from the detention center. To hide this from the public eye, the Jews were secretly transferred through a small gate to the Lukiskes prison, or led directly to the mass murder site at Ponary.

Today, this important collection allows us to trace the fates of hundreds of Jews, bringing them out of anonymity and restoring their names and voices in history.

12/10/2026

שלום רב לכל נרשמי הכנס לרגל השקת הספר "דפים למסע: יהודי יון בשואה ולאחריה" של בית לוחמי הגטאות בשיתוף מכון סלטי לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן
ברצוננו לעדכן כי הכנס שתוכנן להתקיים בתאריך י"א חשוון 22.10.26 נדחה למועד מאוחר יותר.
על המועד החדש נעדכן בהמשך.
אנו מתנצלים על השינוי ומודים לכם על ההבנה.
בברכה,
צוות הכנס

07/10/2026

לקראת יום השנה השלישי לאירועי 7 באוקטובר, עצרנו יחד בבית לוחמי הגטאות למפגש של זיכרון וכאב, אך גם של תעצומות נפש בלתי נתפסות.

זכינו לארח את עופר וינר מקיבוץ כפר עזה, ששיתף אותנו במסע שעבר עליו ועל אשתו מיכל באותה שבת שחורה. בעודם נצורים שעות ארוכות בממ״ד, נאבקים בדלת כדי למנוע מהמחבלים להיכנס, בנם יהב – שחקן ויוצר קולנוע מחונן, שבסרטו "הילד" סיפר על החיים בעוטף – קיבל החלטה של גבורה. יהב הגן בגופו על אשתו שי-לי ועל בתם התינוקת, והעניק להן את החיים במחיר חייו שלו. באותו יום איבדה משפחת וינר בני משפחה נוספים.

הטרגדיה הזו מתחברת לסיפורו של יוסף, אביו של עופר, שורד שואה שבנה כאן חיים ומשפחה. יוסף תיאר כיצד רצח שני נכדיו ובן זוגה של נכדתו הותיר אותו שוב בתחושה שאין לו אדמה להיאחז בה.

מתוך הטקסט המצמרר שעופר הקריא לנו, ישנם משפטים שיישארו איתנו לתמיד:
"לא בחרנו בסיפור הזה. לא בחרנו בכאב, באובדן ובגעגוע שילוו אותנו כל חיינו. אבל בתוך כל מה שנלקח מאיתנו, נשארה לנו בחירה אחת - איך להמשיך לחיות. יהב, הבן שלי, בחר ברגע אחד של גבורה... אני מספר את הסיפור שלנו כדי שיהב לא יהיה רק שם, ולא רק עוד אחד מהמספרים של שבעה באוקטובר. אני רוצה שתכירו אותו, שתזכרו אותו... ואם יש דבר אחד שאני מבקש שתיקחו איתכם מכאן, הוא שהחיים יכולים להישבר ברגע – אבל גם מתוך השבר אפשר לבחור להמשיך. לא למרות האהבה והגעגוע – אלא בזכותם."

תודה לעופר ולמיכל שהגיעו ופתחו בפנינו את הלב. הדברים שלכם הם עדות חיה לכוחה של הרוח האנושית ושל בחירה בחיים, גם כשהלב כבד. אנחנו מבטיחים לזכור את יהב.

#ביתלוחמיהגטאות #שבעהבאוקטובר #חרבותברזל #כפרעזה #יהבוינר #נזכורולאנשכח #גבורהישראלית #הילד #מתוךהשבר

06/10/2026

אתמול פתחנו באופן רשמי את אירוע "לחשוב מחדש על חינוך לשואה: סמינר והאקתון גלובלי" (Rethinking Holocaust Education: A Global Seminar and Hackathon) בקרקוב, פולין, המפגיש קהילה בינלאומית של אנשי חינוך, מומחי מוזיאונים ומנהלי אתרי הנצחה מתחום השואה.

יוזמה ייחודית זו, בהובלת מוזיאון בית לוחמי הגטאות ובשותפות עם המוזיאון הממלכתי אושוויץ-בירקנאו, נולדה מתוך הבנה פשוטה אך דחופה: החינוך לשואה חייב להמשיך להתפתח כדי להתמודד עם המציאות והאתגרים של העולם כיום.

היוזמה החלה בשנת 2025 עם האקתון חדשני בהשתתפות 41 אנשי מקצוע מ-14 מדינות, ונועדה מלכתחילה להיות שיתוף פעולה בינלאומי בן שנה. לאורך השנה החולפת, עבדו המשתתפים בצוותים בינלאומיים כדי לפתח מענים מעשיים ויצירתיים לכמה מהשאלות הבוערות ביותר שניצבות בפני התחום שלנו.

כעת, בקרקוב, הצוותים הללו מתכנסים שוב כדי להציג את תוצרי עבודתם, להחליף רעיונות ולהמשיך לדייק פתרונות המתמודדים עם אתגרי המפתח בחינוך לשואה.

בימים הקרובים יציגו המשתתפים את המיזמים שפיתחו במהלך שנת שיתוף הפעולה. הצגות אלו יחשפו גישות חדשניות לצרכים ולמורכבויות המשתנות המעצבות כיום את החינוך לשואה, וייצרו הזדמנויות למשוב, לשותפויות וליישום עתידי במוסדות ובמדינות שונות.

הפרויקט נתמך בנדיבות על ידי ועידת התביעות (Claims Conference) ומתבצע בשיתוף פעולה עם המרכז לחקר האנטישמיות של אוניברסיטת NYU.

עקבו אחרינו לאורך הסמינר פורץ הדרך הזה כדי לגלות את היוזמות שקורמות עור וגידים, להכיר את האנשים שעומדים מאחוריהן, ולהישאר מעודכנים ברעיונות, שיתופי פעולה והתפתחויות חדשות.
Yesterday, we officially opened the Rethinking Holocaust Education: A Global Seminar and Hackathon in Kraków, Poland, bringing together an international community of Holocaust educators, museum professionals, and memorial site leaders.
This unique initiative, led by the Ghetto Fighters’ House Museum in partnership with the Auschwitz-Birkenau State Museum, was born from a simple but urgent recognition: Holocaust education must continue to evolve to meet the realities and challenges of today's world.
The initiative began in 2025 with an innovative Hackathon involving 41 professionals from 14 countries and was designed from the outset as a year-long international collaboration. Throughout the past year, participants worked in cross-border teams to develop practical and creative responses to some of the most pressing questions facing our field.
Now, in Kraków, these teams are reconvening to present the results of their work, exchange ideas, and further refine solutions that address key challenges in Holocaust education.
Over the coming days, participants will present and pitch the projects they have developed through a year of international collaboration. These presentations will showcase innovative approaches to the evolving needs and complexities shaping Holocaust education today, while creating opportunities for feedback, partnership, and future implementation across institutions and countries.
The project is generously supported by the Claims Conference and carried out in collaboration with the NYU Center for the Study of Antisemitism.
Follow us throughout this groundbreaking seminar to discover the initiatives taking shape, meet the people behind them, and stay updated on new ideas, collaborations, and developments as they emerge.

01/10/2026

באוקטובר 1938, באישון לילה, גירשה גרמניה הנאצית אלפי יהודים אזרחי פולין אל מעבר לגבול. כ-10,000 מהם רוכזו בעיירת הגבול זבונשין, כשהם חסרי כול, ונאלצו לחפש מחסה במבני רכבת ובצריפי צבא. במציאות קשה זו, נחלץ ארגון הג'וינט לעזרת הפליטים וסיפק להם, בין היתר, מטפחות בד פשוטות.

בידיו של פליט בשם מנדל טננבאום, הפכה המטפחת המנוקדת שבאוסף שלנו ליצירה אישית מרגשת. הוא צייר עליה אונייה לצד הכיתוב "קדימה לארץ ישראל", והקדיש אותה לבנו: "לזכר תקופת הפליטות בזבונשין - מוקדש על ידי אביך". לצד זאת, מנדל הוסיף מסר ערכי: "היה מה שאתה, אך שיהיה לך העוז להיות אתה במלואך".

מסע ההישרדות של המטפחת מרתק לא פחות. היא התגלתה במקרה בגטו קרקוב, במחסן למיון בגדי מגורשים, והועברה לידיה של יהודית ולדמן, אחייניתה של המוצאת. יהודית הפקידה אותה למשמרת אצל מכרים פולנים. לאחר המלחמה, עם שובה ממחנות העקורים בגרמניה, קיבלה יהודית בחזרה את פיסת הבד ששרדה והביאה אותה עמה לישראל.

#זבונשין

In October 1938, in the dead of night, N**i Germany deported thousands of Polish Jewish citizens across the border. Approximately 10,000 of them were concentrated in the border town of Zbaszyn, destitute and forced to seek shelter in railway buildings and military barracks. In this harsh reality, the JDC relief organization came to the refugees' aid, providing them with, among other things, simple cloth handkerchiefs.

In the hands of a refugee named Mendel Tennenbaum, the dotted handkerchief from our collection became a moving personal creation. He drew a ship on it alongside the words "Forward to Eretz Israel," and dedicated it to his son: "In memory of the refugee period in Zbaszyn - dedicated by your father". Alongside this, Mendel added a profound message: "Be what you are, but have the courage to be fully you".

The artifact's journey of survival is no less fascinating. It was discovered by chance in the Krakow Ghetto, in a sorting warehouse for deportees' clothing, and was passed on to Yehudit Waldman, the finder's niece. Yehudit entrusted it to Polish acquaintances for safekeeping. After the war, upon her return from displaced persons camps in Germany, Yehudit retrieved the piece of fabric that survived and brought it with her to Israel.

29/09/2026

בית לוחמי הגטאות ומכון סלטי מזמינים את מדריכי פולין והקהל הרחב להשקת הספר "דפים למסע" - יהודי יוון בשואה ולאחריה. להרשמה: https://katzr.net/7968f2

29/09/2026

28/09/2026

"יבוא היום ואנו שוב נתראה ונחיה חיי אושר". כך הבטיח הנריך גן לאשתו יבגניה, במכתב ששלח מהחזית הסובייטית בספטמבר 1941.

הנריך ויבגניה נישאו בקישינב בינואר 1941. חודשים ספורים לאחר מכן, גויס הנריך כפרקליט צבאי לצבא האדום. לאורך השנתיים הבאות הוא שלח ליבגניה, אותה כינה בחיבה "ניורוצ'קה", עשרות גלויות ומכתבים מהחזית.

מתוך אימי המלחמה, הנריך ניסה לחזק את אשתו במסע הנדודים הקשה שלה מאוקראינה ועד אוזבקיסטן. הוא דאג לה מרחוק וכתב: "הדבר החשוב ביותר, תהיו בריאים תמיד, בלי זה האושר אינו מלא". הוא שיתף בגעגועיו העזים והביע ביטחון מלא בניצחון על הפאשיזם, בתקווה שזה יאפשר להם להתאחד שוב בקרוב.

אך התקווה הזו לא התממשה. בשנת 1943 עקבותיו של הנריך נעלמו לחלוטין ליד סבסטופול. יבגניה שרדה את שנות המלחמה, וכשחזרה לדירתם המשותפת באודסה גילתה שכל רכושם נבזז. את מכתביו של הנריך היא שמרה מכל משמר לאורך כל חייה, גם כאשר הקימה משפחה חדשה, והביאה אותם עמה כשעלתה לישראל בשנת 1991.



"The day will come and we will meet again and live a happy life". This is what Henrich Gen promised his wife Yevgenia in a letter sent from the Soviet front in September 1941.

Henrich and Yevgenia were married in Kishinev in January 1941. Just months later, Henrich was drafted into the Red Army as a military prosecutor. Over the next two years, he sent Yevgenia, whom he affectionately called "Nyurochka", dozens of postcards and letters from the front lines.

Amidst the horrors of war, Henrich tried to encourage his wife during her arduous journey fleeing from Ukraine to Uzbekistan. Worrying about her from afar, he wrote: "The most important thing is to always be healthy, without this happiness is incomplete". " He shared his deep longing and expressed full confidence in a victory over fascism, hoping it would allow them to reunite soon.

Tragically, this hope was never realized. In 1943, Henrich disappeared without a trace near Sevastopol. Yevgenia survived the war, and upon returning to their shared apartment in Odessa, she discovered that all their belongings had been looted. She guarded Henrich's letters throughout her entire life, even when she started a new family, and brought them with her when she immigrated to Israel in 1991.