Ghetto Fighters' House בית לוחמי הגטאות

Ghetto Fighters' House בית לוחמי הגטאות מוזיאון בית לוחמי הגטאות. מידע על פעילות המוזיאון, תערוכות, אירועים, כנסים ועוד. The Ghetto Fighters' House Museum. Activities, exhibitions, events.

מוזיאון בית לוחמי הגטאות. מידע על פעילות המוזיאון, תערוכות, אירועים, כנסים ועוד. כארגון חינוכי, בית לוחמי הגטאות מעודד שיח ביקורתי ובונה, גם באמצעות עמוד הפייסבוק. עם זאת, אנו משאירים בידינו את החופש למחוק הודעות המכילות דברי שטנה, נאצה וזילות. אנא שימרו על שיח הולם וראוי.

לקראת ה-1 בספטמבר והחזרה לספסל הלימודים, אנו פותחים שתי מחברות בנות כמעט מאה שנה, האוצרות בתוכן עולם שלם של סקרנות ולמיד...
01/09/2026

לקראת ה-1 בספטמבר והחזרה לספסל הלימודים, אנו פותחים שתי מחברות בנות כמעט מאה שנה, האוצרות בתוכן עולם שלם של סקרנות ולמידה.
המחברות, הכתובות בפולנית מהשנים 1928-1929, השתייכו ללאון גלוזמן, חניך בבית הילדים של ינוש קורצ'ק בוורשה. באחת הוא שרטט בקפידה מפות צבעוניות של אירופה, ובשנייה רשם ולמד על אנטומיה ומבנה העצמות. בתצלום השמור בארכיון, מביט אלינו לאון כנער צעיר הלבוש בקפידה. תמונה זו צולמה לקראת עזיבתו את בית היתומים, רגע לפני שיצא לדרך חדשה.
בתחילת שנות השלושים, טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היגר לאון לקנדה והחל בחיים חדשים. למרות המרחק העצום, הוא שמר על קשר מכתבים עם קורצ'ק ועם שותפתו לניהול בית היתומים, סטפה וילצ'ינסקה.
פריטים אלו פותחים צוהר אל עולמם הפנימי של ילדי בית היתומים. הם ממחישים כיצד הערכים, הסקרנות ואהבת הלמידה שהעניקו קורצ'ק ווילצ'ינסקה לחניכיהם, הפכו למטען יקר ערך שהמשיך ללוות אותם גם מעבר לים.

בית לוחמי הגטאות מאחל לכל תלמידי ישראל שנת לימודים פורייה, בטוחה ומוצלחת!
שתחלמו רחוק ותפתחו לעולמות חדשים.

#ארכיון

As September 1st approaches and students return to the classroom, we open two notebooks that are nearly a century old, holding within them a whole world of curiosity and learning.
Written in Polish between 1928 and 1929, these notebooks belonged to Leon Gluzman, a ward at Janusz Korczak’s Children's Home in Warsaw. In one, he meticulously drew colorful maps of Europe, and in the other, he studied anatomy and sketched bone structures. In a photograph preserved in our archives, Leon looks at us as a carefully dressed young boy. This picture was taken just before he left the orphanage, moments before embarking on a new path.
In the early 1930s, prior to the outbreak of World War II, Leon immigrated to Canada and began a new life. Despite the vast distance, he maintained a close correspondence with Korczak and his partner in managing the orphanage, Stefa Wilczynska.
These items offer a window into the inner world of the orphanage's children. They illustrate how the values, curiosity, and love of learning instilled by Korczak and Wilczynska became a precious foundation that continued to accompany their students even across the sea.

The Ghetto Fighters' House wishes all Israeli students a fruitful, safe, and successful school year!
May you dream far, open yourselves to new worlds.

"אמש הייתה שחיטה ב'שופ' של עושי המברשות, נלקחו 1600 בערך, המון אנשים ידועי שם והרב הוברבאנד".במילים קשות אלו, שנכתבו ב-1...
18/08/2026

"אמש הייתה שחיטה ב'שופ' של עושי המברשות, נלקחו 1600 בערך, המון אנשים ידועי שם והרב הוברבאנד".

במילים קשות אלו, שנכתבו ב-19 באוגוסט 1942, תיעד המחנך אברהם לוין את גורלו של הרב וההיסטוריון שמעון הוברבנד. הרב הוברבנד נספה בימי הגירוש הגדול מגטו ורשה.

הוברבנד, יליד חנצ'יני שהתגורר בפיוטרקוב עד פרוץ המלחמה, הגיע לוורשה והפך בו לדמות מפתח מנהיגותית ורוחנית. הוא פעל רבות למען הקהילה: הוא ניהל את המדור הדתי של "החברה היהודית לעזרה הדדית" ונבחר למועצת הרבנים של גטו ורשה. כהיסטוריון, הוא הפך לאחד הפעילים המרכזיים בארכיון המחתרתי החשאי "עונג שבת", שפעל בגטו תחת ניהולו של ד"ר עמנואל רינגלבלום.

במסירות ובדייקנות, העלה הרב הוברבנד על הכתב את מאורעות מערכת ספטמבר 1939 ותיאר לפרטי פרטים את חיי היומיום של היהודים תחת המשטר הנאצי. הוא הבין את החשיבות העצומה שבהשארת עדות כתובה לדורות הבאים.

רשימותיו, שנכתבו כנראה בשנת 1941, הוטמנו עמוק באדמה. הן נמצאו לאחר המלחמה בתוך גניזת הארכיון שהתגלתה בשטח הגטו ההרוס.

#ארכיון

""Last night there was a slaughter in the brushmakers' 'shop', about 1,600 were taken, many well-known people and Rabbi Huberband."

With these harsh words, written on August 19, 1942, educator Avraham Lewin documented the fate of the rabbi and historian Shimon Huberband. Rabbi Huberband perished during the Great Deportation from the Warsaw Ghetto.

Born in Chęciny and residing in Piotrków until the outbreak of the war, Huberband arrived in Warsaw and became a key leadership and spiritual figure. He worked tirelessly for the community: he managed the religious department of the Jewish Mutual Aid Society and was elected to the Rabbinical Council of the Warsaw Ghetto. As a historian, he became one of the central activists in the secret "Oneg Shabbat" underground archive, which operated in the ghetto under the direction of Dr. Emanuel Ringelblum.

With devotion and precision, Rabbi Huberband recorded the events of the September 1939 campaign, detailing the daily lives of Jews under the N**i regime. He understood the immense importance of leaving a written testimony for future generations.

His notes, likely written in 1941, were buried deep underground. They were discovered after the war within the hidden archive unearthed in the ruins of the ghetto.

בית לוחמי הגטאות מצר על השיח שהתפתח בעקבות האירוע בבית החולים רמב״ם, ומגנה בתוקף כל הסתה או הכללה גזענית כלפי ציבור שלם ...
13/08/2026

בית לוחמי הגטאות מצר על השיח שהתפתח בעקבות האירוע בבית החולים רמב״ם, ומגנה בתוקף כל הסתה או הכללה גזענית כלפי ציבור שלם על בסיס מוצא, דת, שפה או זהות.

דווקא במוסד רפואי הנושא את שמו של הרמב״ם – רופא יהודי בגולה, פילוסוף, מגדולי הפוסקים בכל הדורות אשר חיבר בין מדע, מוסר וכבוד האדם – חשוב לחזור אל האופן שבו פירש את הכלל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לא רק כעיקרון מוסרי נעלה, אלא כמעשה יומיומי של אחריות אנושית הלכה למעשה.

אנו מאמינים כי כל טענה ראויה לבדיקה עניינית ומבוססת עובדות. עם זאת, מקרה בודד, קשה ומורכב ככל שיהיה, לעולם אינו מצדיק האשמה והכתמה של ציבור שלם. מערכת הבריאות בישראל נשענת, יום-יום ושעה-שעה, על שותפות אמיצה של נשים ואנשים מכל חלקי החברה הישראלית, המחויבים כולם לאותה השליחות: שמירה על חיי אדם ומתן טיפול שוויוני, מקצועי ומסור.
אין מקום לגזענות בתוכנו, במיוחד בימים אלו, עלינו לבחור באמת, במתינות, באחריות ובאהבת האדם.

#ואהבתלרעךכמוך

ב-6 באוגוסט 1942, החלו הגרמנים באקציית החיסול של גטו ז'טל (Zhetl) שבבלארוס. ארבעה ימים לאחר מכן, ב-10 באוגוסט, התגלה מקו...
10/08/2026

ב-6 באוגוסט 1942, החלו הגרמנים באקציית החיסול של גטו ז'טל (Zhetl) שבבלארוס. ארבעה ימים לאחר מכן, ב-10 באוגוסט, התגלה מקום המסתור שבו שהה יעקב אברנוק, ילד בן עשר בלבד, עם משפחתו.

באותו יום נורא אמו מרים ואחותו הקטנה מאשה נתפסו בידי הגרמנים. בתושייה של רגע יעקב ואחותו הגדולה שרה הצליחו להימלט אל היערות. שם מצאו האחים הצעירים מקלט, והצטרפו ליחידת פרטיזנים יהודית, שבה לחמה גם דודתם. הילד יעקב שרד ביער המכותר, חווה צניחת כוחות סובייטים, והחזיק מעמד עד ששוחררו על ידי הצבא האדום ביולי 1944.

בקיץ 1945 הגיע יעקב ללודז' והצטרף ל"קיבוץ ילדים" – מסגרת חינוכית של תנועות הנוער החלוציות. משם נדד למחנות העקורים לנדסברג ואינדרסדורף בגרמניה, שם צולם בשנת 1946 נשען על אופניים, במבט המשלב תמימות של ילד וניסיון חיים של אדם בוגר.

זמן קצר לאחר המלחמה, גבה מריאן קאלינובסקי את עדותו של יעקב ביידיש, כחלק ממפעל איסוף "אוטוביוגרפיות" של ילדים ניצולי שואה ביוזמת הסופר בנימין טנא. יעקב עלה לארץ, שינה את שמו ליעקב רותם, והקים את ביתו בקיבוץ נתיב הל"ה.

#ארכיון #פרטיזנים

On August 6, 1942, the Germans began the liquidation Aktion of the Zhetl ghetto in Belarus. Four days later, on August 10, the hiding place of ten-year-old Ya'akov Abaranok and his family was discovered.

On that terrible day, his mother, Miriam, and his little sister, Masza, were caught by the Germans. In a fleeting moment of resourcefulness, Ya'akov and his older sister Sara managed to escape into the forests. There, the young siblings found refuge by joining a Jewish partisan unit, where their aunt was also fighting. The young boy survived in the besieged forest, witnessed Soviet paratrooper drops, and held on until they were liberated by the Red Army in July 1944.

In the summer of 1945, Ya'akov reached Lodz and joined a "children's kibbutz"—an educational framework of the pioneering youth movements. From there, he wandered to the Landsberg and Indersdorf displaced persons camps in Germany, where he was photographed in 1946 leaning on a bicycle, his expression blending the innocence of a child with the life experience of an adult.

Shortly after the war, Marian Kalinowski collected Ya'akov's testimony in Yiddish as part of writer Binyamin Tene's project to gather the "autobiographies" of child Holocaust survivors. Ya'akov later immigrated to Israel, changed his name to Ya'akov Rotem, and built his home in Kibbutz Netiv HaLamed-He.

הפרפר שחוזר אל הגןב־29 ביולי התארח בבית לוחמי הגטאות הוגו יאן טראגו, שהגיע אלינו לביקור מיוחד ולמסירת עדות על תהליך יציר...
09/08/2026

הפרפר שחוזר אל הגן

ב־29 ביולי התארח בבית לוחמי הגטאות הוגו יאן טראגו, שהגיע אלינו לביקור מיוחד ולמסירת עדות על תהליך יצירתו של פרויקט הפרפר ב“יד לילד”.

לפני כ־23 שנה, לאחר פתיחתו הרשמית של מוזיאון “יד לילד”, פנתה ביאטריס רוזנברג אל צוות רמת הנדיב בבקשה לפתח רעיון עיצובי סביבתי בהשראת סמלו של המוזיאון - הפרפר.

באותם ימים שימש הוגו יאן טראגו כמנכ״ל רמת הנדיב. הוא היה מעורב באופן אישי בגיבוש הסקיצות לפסל ולעיצוב המרחב שסביבו. בביקור הציג הוגו חומרי ארכיון נדירים המתעדים את שלבי החשיבה, הפיתוח וההקמה של הפרויקט.

העיצוב נולד בהשראת צורתו של עלה הגינקו - עץ המזוהה כ“עץ הזיכרון” - והפסל המתכתי שבמרכז הפרויקט נוצר בידי האמן אורי חופי ז״ל. אל תהליך היצירה הוזמנה גם קבוצת ילדים מצרפת ושלוש מנחות.

לאורך השנים "גינת הפרפר" פשטה ולבשה צורה, והפרפר נעלם מעינינו. כעת הגיע הוגו לבית לוחמי הגטאות כדי לסייע לנו לשחזר את מונומנט הזיכרון ולהשיב אל הגן את הסמל, הסיפור והרוח שמאחוריו.

להוגו עצמו סיפור אישי מיוחד: הוא נכדם של זוג חסידי אומות עולם, שהסתירו בביתם בהולנד יהודים בתקופת השואה. כך, ביקורו בבית לוחמי הגטאות חיבר בין זיכרון משפחתי, מעשה אנושי אמיץ, יצירה אמנותית ומחויבות מתמשכת לשימור הזיכרון.

הביקור היה עבורנו רגע מרגש של חזרה אל ראשיתו של רעיון - ואל האפשרות להעניק לו חיים מחודשים.

לעיתים חפץ פשוט ובלוי נושא בתוכו עולם שלם של זיכרונות, כאב, תקווה והמשכיות.ד"ר מרים עופר, חוקרת רפואה יהודית בתקופת השוא...
09/08/2026

לעיתים חפץ פשוט ובלוי נושא בתוכו עולם שלם של זיכרונות, כאב, תקווה והמשכיות.

ד"ר מרים עופר, חוקרת רפואה יהודית בתקופת השואה, הגיעה לבית לוחמי הגטאות, אוחזת במזוודה ישנה ומרופטת.

"זו המזוודה שאיתה עלה אבא לארץ אחרי השואה," סיפרה בהתרגשות.

אביה גדל בעיירה הקטנה וארז' (Variazh), במחוז סוקל שליד העיר לבוב (כיום אוקראינה), רוב היהודים בה היו חסידי בעלז.

הוא היה אדם דתי, בעל פאות, שהניח תפילין מדי יום – גם במהלך שירותו בצבא הפולני.

מרים שיתפה בזיכרון משפחתי מיוחד:

באחת השבתות ביקשה ללמד את בני המשפחה ניגון חסידי שלמדה באולפנה. אביה חייך ואמר שהוא מכיר את הניגון. הוא סיפר שזהו הניגון שנהגו לשיר החסידים שליוו את הרבי בעגלה רתומה לסוס בדרכו לביקור בעיירה שבה גדל.

ברגע אחד התחברו ילדותו של האב באירופה עם החיים החדשים שבנה בארץ ישראל.

לאחר שעלה לישראל התגייס לחיל האוויר, נישא לאמה של מרים – ניצולת אושוויץ – והשניים הקימו משפחה וגידלו ארבעה ילדים.

בימיו האחרונים שאלה אותו מרים:

"מה היה היום המאושר ביותר בחייך?"

הוא השיב ללא היסוס:

"יום הקמת מדינת ישראל."

בתוך המזוודה נמצאה גם נעל ישנה ומרופטת.

לשמחתנו, החליטה ד"ר מרים עופר להפקיד בארכיון בית לוחמי הגטאות את המזוודה.

מעתה יישמר החפץ הזה בארכיון – לא רק כמוצג היסטורי, אלא כעדות חיה למסעה של משפחה אחת, המשקפת את סיפורו של דור שלם: מן העולם היהודי שנחרב ועד לבניין החיים מחדש במדינת ישראל.

"ולא האמינו למראה עיניהם, חיילים יהודים עם מגן דוד... עמדו דמעות גם בעיני."כך תיאר מאיר פלדמן במכתב מרגש להוריו את המפגש...
04/08/2026

"ולא האמינו למראה עיניהם, חיילים יהודים עם מגן דוד... עמדו דמעות גם בעיני."

כך תיאר מאיר פלדמן במכתב מרגש להוריו את המפגש הראשון שלו עם פליטים ניצולי שואה באירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה.

מאיר נולד בבסרביה בשנת 1926 ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בהיותו בן שמונה. באפריל 1945, כשהוא בן 19 בלבד, התגייס לבריגדה היהודית בצבא הבריטי. עשרות המכתבים ששלח להוריו, יהושע וחנה, שופכים אור על מסעם של מתנדבי היישוב ומספקים עדות אישית, אנושית ונדירה.

לאחר תקופת אימונים במצרים, הגיעה יחידתו של מאיר לאיטליה ביולי 1945. שם פגשו החיילים לראשונה פליטים יהודים שורדי מחנות. במכתבו מאוגוסט 1945 מתאר מאיר את המפגש המטלטל עם הפליטים ש"באו בערום ומחוסר כל [...] התנפלו עלינו והתחילו לחבק אותנו ולנשק אותנו," הוא כותב, ומוסיף בגילוי לב כי לנוכח המראות והמפגש, עמדו דמעות גם בעיניו. חיילי היחידה נרתמו מיד לאסוף ציוד וכסף מכיסם הפרטי עבור הפליטים שזה עתה פגשו.

מאיר המשיך את שירותו ברחבי אירופה ההרוסה – באוסטריה, הולנד ובלגיה, עד אשר שב ארצה בשנת 1946. מכתביו, השמורים כיום בארכיון, מנציחים את הרגעים האנושיים והמרגשים שליוו את תקופת השחרור ואת החיבור העמוק בין חיילי הבריגדה לשארית הפלטה.

#ארכיון

"They couldn't believe their eyes, Jewish soldiers with a Star of David... tears stood in my eyes too."

This is how Meir Feldman described his first encounter with Jewish Holocaust refugees in post-WWII Europe in a moving letter to his parents.

Born in Bessarabia in 1926, Meir immigrated to Eretz Israel with his family when he was eight. In April 1945, at just 19 years old, he enlisted in the Jewish Brigade of the British Army. The dozens of letters he sent to his parents, Yehoshua and Chana, shed light on the volunteers' journey and provide a rare, profoundly human testimony.

After training in Egypt, Meir's unit arrived in Italy in July 1945. There, the soldiers met Jewish refugees who had survived the camps for the first time. In an August 1945 letter, Meir recounts the overwhelming meeting with refugees who "came naked and destitute [...] They threw themselves at us, started hugging and kissing us," he wrote, openly admitting that the powerful sights and the encounter brought tears to his own eyes. The unit's soldiers immediately rallied to collect equipment and their own money for the refugees they had just met.

Meir continued his service across a ruined Europe: in Austria, the Netherlands, and Belgium, until his return to Israel in 1946. His archived letters immortalize the poignant human moments that accompanied the liberation era and the deep

bond forged between the soldiers of the Jewish Brigade and the She'erit Hapletah.

חדש במוזיאון!במהלך חודש אוגוסט המוזיאון פותח את שעריו לקהל הרחב לסיורים המלווים במדריכ/ה. בהדרכה תשמעו על הסיפורים שמא...
02/08/2026

חדש במוזיאון!
במהלך חודש אוגוסט המוזיאון פותח את שעריו לקהל הרחב לסיורים המלווים במדריכ/ה.

בהדרכה תשמעו על הסיפורים שמאחורי הפריטים, נלך בעקבות המייסדים ונתחבר לרעיונות האוצרים,
תוכלו לשאול שאלות ולהנות משיח פתוח ומשתף.
כי סיור מודרך הוא חוויה אחרת ומחברת.

יש לרכוש כרטיסים מראש באתר המוזיאון.

הסיורים יתקיימו בשני סבבים במהלך היום-
סבב הדרכה ראשון: 10:00
סבב הדרכה שני: 13:00

המוזיאון פתוח למבקרים ללא הדרכה בימים א'-ה' בין השעות: 9:00-16:00
*הסיור מומלץ מגיל 14 ומעלה
*יד לילד סגור למבקרים עקב שיפוצים.

ב-2 באוגוסט מציין העולם את יום הזיכרון לרצח העם של הצוענים, בני הסינטי והרומה, בתקופת מלחמת העולם השנייה.חוקרת השואה ואו...
02/08/2026

ב-2 באוגוסט מציין העולם את יום הזיכרון לרצח העם של הצוענים, בני הסינטי והרומה, בתקופת מלחמת העולם השנייה.

חוקרת השואה ואוצרת האמנות הראשונה בבית לוחמי הגטאות, מרים נוביץ' הייתה מראשוני החוקרים שעסקו ברצח צוענים. בחוברת שפרסמה בשנת 1969 בהוצאת בית לוחמי הגטאות, היא תיארה ברגישות את מאבקם: "עם עתיק יומין, אך פורה ומלא חיוניות – הצוענים כמו היהודים נלחמו על חייהם, אבל עצמתם ואכזריותם של אויביהם גברו עליהם".

בתצלום שהעבירה לארכיון נראה טרנספורט של בני הקהילה הצוענית עם הגעתם למחנה בירקנאו. בתמונה נראים המגורשים כשהם עומדים בשטח המחנה, ואת פניהם מקבלים אסירים הלבושים בכותנות פסים. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי מספר הקורבנות מבני הסינטי והרומה, והערכות עומדות על כ-250 אלף עד חצי מיליון בני אדם.

ביום זה אנו זוכרים את הסיפור האנושי שמאחורי התמונות ואת הטרגדיה שפקדה את העם הצועני.

#בירקנאו

On August 2, the world marks the memorial day for the genocide of the Roma and Sinti people during World War II.

Holocaust researcher and the first art curator at the Ghetto Fighters' House, Miriam Novitch, was among the pioneering researchers to study the genocide of the Roma. In a booklet published in 1969 by the Ghetto Fighters' House, she sensitively described their struggle: "An ancient people, yet fruitful and full of vitality—the Roma, like the Jews, fought for their lives, but the power and cruelty of their enemies overpowered them."

In the photograph she donated to the archive, a transport of the Roma community is seen upon their arrival at the Birkenau camp. The image captures the deportees standing on the camp grounds, greeted by prisoners wearing striped uniforms. Researchers vary in their assessments regarding the number of Sinti and Roma victims, with estimates ranging from 250,000 to half a million people.

On this day, we remember the human story behind the photographs and the tragedy that befell the Roma people.

ב-30 ביולי 1940, חודשים ספורים לאחר כיבוש הולנד בידי גרמניה הנאצית, נולדה אדית-הלנה ברטלס. בארכיון בית לוחמי הגטאות שמור...
30/07/2026

ב-30 ביולי 1940, חודשים ספורים לאחר כיבוש הולנד בידי גרמניה הנאצית, נולדה אדית-הלנה ברטלס. בארכיון בית לוחמי הגטאות שמורים חפציה האישיים: כפית, מזלג וכוסית מכסף מוזהב שעליהם מוטבעות סצנות מאגדת הילדים "הנזל וגרטל", ורעשן בצורת חתול. חפצי ילדות אלו הם עדות שנותרה מחייה הקצרים.

לאחר שאביה, אליעזר, איבד את עבודתו באמסטרדם, עברה המשפחה לטילבורך (Tilburg), שם עבד במפעל טקסטיל של הארי יורגנס, שמימן בהמשך את הסתרתם של 16 מעובדיו היהודים. בשנת 1942, עם החמרת הרדיפות, החליטו אליעזר ויוהנה למסור את בתם כדי להצילה. הם הפקידו אותה בידיו של טובקס (Tobkas), עמית לעבודה לא-יהודי מאפלדורן. הילדה קיבלה את השם הבדוי "אדי קוך", בזמן שהוריה ירדו למחתרת ונדדו בין 28 מקומות מסתור שונים.

ביולי 1944, בעקבות ריב שכנים, הוסגרו אדית ומסתיריה לשלטונות. היא נשלחה למחנה ולפ (Velp), ומשם לווסטרבורק, לברגן-בלזן ולגטו טרזינשטט. לבסוף, באחד הטרנספורטים האחרונים, גורשה למחנה ההשמדה אושוויץ ושם נרצחה. הוריה שרדו את המלחמה והקימו משפחה מחדש. לימים, נמסרו חפציה הקטנים של אדית-הלנה לארכיון על ידי בת המשפחה, קלייר בילפלד-בארטלס, כדי להבטיח שסיפורה לא יישכח.

#הולנד

On July 30, 1940, just a few months after the German occupation of the Netherlands, Edith-Helena Bartels was born. Preserved in the Ghetto Fighters' House Archives are her personal belongings: a gilded silver spoon, fork, and small cup embossed with scenes from the fairy tale "Hansel and Gretel," along with a cat-shaped rattle. These childhood items are the physical testimony remaining of her short life.

After her father, Eliezer, lost his job in Amsterdam, the family moved to Tilburg, where he worked in a textile factory owned by Harrie Jurgens, who later financed the hiding of 16 of his Jewish employees. In 1942, as the persecution intensified, Eliezer and Johanna decided to hand their daughter over to save her. They entrusted her to Tobkas, a non-Jewish co-worker from Apeldoorn. The child was given the assumed name "Eddy Koch," while her parents went into hiding, moving between 28 different hiding places.

In July 1944, following a neighborly dispute, Edith and her hiders were turned over to the authorities. She was sent to the Velp camp, and from there to Westerbork, Bergen-Belsen, and the Theresienstadt ghetto. Finally, on one of the last transports, she was deported to the Auschwitz extermination camp, where she was murdered. Her parents survived the war and rebuilt their family. Years later, Edith-Helena's small belongings were donated to the archives by family member Claire Bielefeld-Bartels, ensuring her story would not be forgotten.

Address

Kibbutz Lohame HaGeta'Ot
Lohame Hageta'ot
25220

Telephone

+972-(0)4-9958080

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Ghetto Fighters' House בית לוחמי הגטאות posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Museum

Send a message to Ghetto Fighters' House בית לוחמי הגטאות:

Shortcuts

Share

Category