Israel State Archives - ארכיון המדינה

Israel State Archives - ארכיון המדינה ברוכים הבאים לעמוד הרשמי של ארכיון המדינה The Israel State Archives is the national archives of the State of Israel.

ארכיון המדינה הוקם ב-1949 ומופקדים בו הארכיונים של משרדי הממשלה ומוסדות המדינה, וכן ארכיונים של הממשל העות'מאני והמנדטורי. על פי חוק הארכיונים (1955) קולט ארכיון המדינה ממשרדי הממשלה ומוסדות המדינה תיעוד המיועד לשמירה לדורות. בארכיון תיעוד על מדינת ישראל מאז הקמתה, הכולל תיקי התכתבויות, פרוטוקולים, בהם של ישיבות ממשלה, חוקים, הסכמי שלום, תיעוד גנאולוגי, תצלומים, מפות, כרזות, קלטות קול, סרטים ועוד.

באתר האינטרנט של הארכיון מוצגות רשימות האוספים, תעודות ותצלומים סרוקים ומידע על פרסומיו. מרכז המבקרים פתוח לימי עיון בהזמנה מראש. It was established in 1949 and its operation is regulated by the Archives Law of 1955. The Israel State Archives and all of the archives in Israel are headed by the State Archivist. The above-mentioned law constitutes the legal, administrative and professional framework within which the archives of Israel are run. The rules and regulations accompanying the law grant the Archivist, and through him all employees of the Israel State Archives, the authority to instruct and supervise the management of archives and records in government ministries, local authorities and government corporations

לקראת סיום החופש הגדול: מה שידרה הטלוויזיה הלימודית בחופש הגדול בתחילת שנות ה-70 ומה השתנה מאז ועד ימינו?בחודש מרץ השנה ...
30/08/2026

לקראת סיום החופש הגדול: מה שידרה הטלוויזיה הלימודית בחופש הגדול בתחילת שנות ה-70 ומה השתנה מאז ועד ימינו?
בחודש מרץ השנה מלאו 60 שנה להקמת הטלוויזיה הלימודית (לימים הטלוויזיה החינוכית). לרגל סופו של החופש הגדול מחר, נזכור את שידורי החופש הגדול של הטלוויזיה הלימודית בשנותיה הראשונות.
לקראת החופש הגדול של שנת 1972 פתחה הטלוויזיה הלימודית בסקר שביעות רצון מהשידורים בקרב מדגם של כמה מאות תלמידים (בגילים 7–15). התלמידים שהשתתפו בסקר קיבלו את יומן השידורים של הטלוויזיה והתבקשו לסמן את התוכניות שבהן צפו בחופש ואם הן מצאו חן בעיניהם או לא. בצד יומן השידורים קיבלו התלמידים מכתב בכתב יד, עליו חתומה "רותי מהטלוויזיה":
"האם ידעת שהטלוויזיה הלימודית משדרת גם בחופש הגדול? מעט שידורים חוזרים באנגלית, בטבע ובהנדסה, והרבה סיפורים, שירים, חידונים ושעשועים. מעניין אותנו מאוד לדעת האם אתה נהנה משידורי החופש הגדול. אילו תוכניות אתה אוהב, אילו תוכניות אתה לא כל כך אוהב, ומה כל כך משעמם אותך עד שאין לך אפילו חשק להסתכל בהן עד הסוף? לכן הדפסנו "יומן טלוויזיה" מיוחד עבורך ועבור עוד כמה ילדים... כמובן שאנחנו רוצים שלא תפסיד משחק כדורגל או חבל, שלא תוותר על שחייה בבריכה ועל שאר בילויים. מה שאנחנו מבקשים ממך הוא שאם אתה צופה בטלוויזיה הלימודית [ההדגשה במקור], תסמן בדף קו מתחת לכל שם שראית...".
המכתב משקף את הרוח התמימה של ראשית שנות ה-70, תקופה שבה עדיין תפס מסך הטלוויזיה מקום משני בחייהם של הילדים ובני הנוער, והם מילאו חלק גדול מזמנם במשחקים עם חבריהם ובפעילות מחוץ לבית.
באותו תיק בארכיון המדינה שבו נמצא המכתב, נמצא גם לוח השידורים השבועי לשידורי החופש הגדול, ששודרו רק שעתיים ביום בשעות אחר הצהריים. בימי רביעי, למשל, שודרה התוכנית "על שפת הנחל" – סיפורים מצולמים לילדי הגן. היו גם תוכניות בעלות אופי לימודי כגון פרקי קריאה ומשחק מתוך ספרי ילדים, חידונים לבני הנעורים בנושאים שונים, שירה בצוותא, תוכניות באמנות, תוכניות על בעלי חיים, לימוד שחמט ותוכניות של שעשועים במתמטיקה ובלשון.
אמנם התוכניות היו שונות מאלו ששודרו לאורך שנת הלימודים (אנגלית, טבע, הנדסה), אך עדיין נשאו ברובן אופי לימודי וחינוכי, ולא ענו להגדרה המקובלת של בידור. בשנים הבאות חלו שינויים גדולים באופי השידורים של הטלוויזיה הלימודית בחופש הגדול ובשאר ימי השנה, ואלמנט הבידור הלך ותפס בהן מקום מרכזי יותר:
ביולי 1978 התחילה הטלוויזיה הלימודית לשדר את התוכנית "זהו זה!" כמגזין בידור לנוער לימי החופש הגדול. בהמשך הורחב לוח השידורים של התוכנית לשאר ימי השנה, ובתחילת שנות השמונים הפכה "זהו זה!" לתוכנית נושא – כל פרק בה סבב סביב נושא מסוים, עם קו עלילתי מנחה (עד שנת 1993). באותו קיץ עלתה גם התוכנית "ספרים מספרים", שבה שיחקו שחקנים קטעים מספרי ילדים מומלצים. עבור ילדים קטנים יותר התחילו לשדר בקיץ 1979 את התוכנית "ציפיטפוט" בהגשת ציפי שביט. התוכנית כללה קטעי שירה ומשחק וקטעים מסדרות אנימציה.
הטלוויזיה הלימודית גם רכשה ושדרה סדרות עלילתיות באנגלית. שתיים מהבולטות שבהן היו הסדרה האוסטרלית "איים אבודים" (1979–1982) והסדרה האמריקאית "מנהרת הזמן" (1982–1986). בשנות ה-80 שודרו (לא רק בחופש הגדול) מגוון סדרות אנימציה מדובבות, רובן סדרות אנימה יפניות. הבולטות שבהן היו "הלב", "פינוקיו" ו"נילס הולגרסון".
בשנים 1987–1992 שודרה בטלוויזיה החינוכית בחופש הגדול התוכנית "רואים 6/6" – רצועת שידור אינטראקטיבית לילדים ולנוער. בתוכנית התארחו אמנים ישראלים מובילים ובמסגרתה שודרו גם אירועי ספורט וסדרות רכש טלוויזיוניות שנבחרו על פי משאלים טלפוניים או גלויות שנשלחו על ידי הצופים. רבות מהסדרות שנבחרו היו אותן סדרות ששודרו בשנות ה-80 המוקדמות, והשידורים החוזרים ב"רואים 6/6" תרמו להגעתן של הסדרות למעמד של סדרות פולחן.
השינוי הגדול באופי השידורים בא לידי ביטוי גם במספר שעות השידור שגדל במידה רבה, ועימו התרבו גם שעות הצפייה של הילדים ובני הנוער.
מעמדה של הטלוויזיה החינוכית נחלש במהלך שנות ה-90, בעקבות התחרות מול ערוץ הילדים (שהתחיל לשדר בשנת 1989) ומול ערוץ 2 (שהתחיל לשדר בשנת 1993). בשלהי העשור הראשון ובראשית העשור השני של המאה ה-21, עבר מוקד צריכת התוכן של הילדים והנוער לצפייה בסרטונים ברשת בכלל וברשתות החברתיות בפרט, במסכי הטלפונים החכמים. המרחק בין חיי הפנאי של הילדים של שנת 1972, ששילבו בין משחקי כדור וחבל לצפייה במשדרי הטלוויזיה, לבין חיי הפנאי של ילדי המסכים של ימינו הוא עצום, ומעורר מחשבה לגבי ההשפעה המשולבת של רגולציית השידורים והשינויים הטכנולוגיים על התפתחות התרבות הישראלית.
📷משדר טלוויזיה באנגלית בטלוויזיה הלימודית, 1967, גל-9209/17, עמוד 47;
בתגובות: המכתב מטעם הטלוויזיה הלימודית שהופץ למדגם של ילדים במסגרת סקר הצפייה במשדריה בחופש הגדול, 1972, גל-9206/18, עמוד 57
תוכנית שידורי החופש הגדול של הטלוויזיה הלימודית, 1972, גל-9206/18, עמוד 55

🕯️ היום בהיסטוריה | לזכרו של גד יעקבי (1935–2007)מפוליטיקאי צעיר ומבטיח, דרך שורת תפקידים בכירים בממשלה ועד לבימת האו"ם:...
27/08/2026

🕯️ היום בהיסטוריה | לזכרו של גד יעקבי (1935–2007)
מפוליטיקאי צעיר ומבטיח, דרך שורת תפקידים בכירים בממשלה ועד לבימת האו"ם: גד יעקבי ז"ל, שהלך לעולמו ב-27 באוגוסט 2007, היה מהדמויות הבולטות והמשפיעות בציבוריות הישראלית במשך כמעט שלושה עשורים.
מסלול חיים של עשייה ציבורית
יעקבי, בן כפר ויתקין ויוצא חיל המודיעין, החזיק בתארים מתקדמים במדעי המדינה ובכלכלה מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת הרווארד. את צעדיו הראשונים בזירה הפוליטית עשה לצד משה דיין במשרד החקלאות, ובהמשך אף הצטרף אליו ואל דוד בן-גוריון בהקמת מפלגת רפ"י.
עם איחוד המפלגות ב-1969 נבחר לראשונה לכנסת, וסומן במהירות כאחד הכוחות העולים והבולטים במפלגת העבודה. במהלך שנות פעילותו כיהן בשורת תפקידי מפתח:
שר התחבורה בשנות ה-70
שר הכלכלה ושר התקשורת בממשלות האחדות הלאומית בשנות ה-80
שגריר ישראל באו"ם (1992–1996)
לאחר שובו מניו יורק, המשיך להוביל במגזר הציבורי כיו"ר חברת החשמל וכיו"ר רשות הנמלים והרכבות, לצד עבודתו כמרצה באקדמיה. לצד כל אלה, יעקבי היה גם איש ספר וחיבר ספרי עיון וילדים. הוא היה נשוי שלוש פעמים ואב לארבעה ילדים.
📜 מציצים לארכיון המדינה
בארכיון המדינה שמורות תעודות ומסמכים מגוונים המעידים על פעילותו הענפה. בין היתר, בישיבת ממשלה מתחילת שנת 1977, מסר יעקבי (כשר התחבורה) סקירה מקיפה ומרתקת על מצב התחבורה בישראל באותם ימים (עמ' 87–111) – החל מגידול במספר המכוניות הפרטיות וצריכת הדלק לנפש, ועד לניהול התחבורה האווירית, היבשתית והימית.
🖼️ בתמונה המצורפת:
גד יעקבי לצד ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ יגאל אלון ושר הביטחון שמעון פרס, מוקפים בקרובי החטופים לאנטבה לאחר שובם לארץ. ארבעת השרים הללו ריכזו את טיפול הממשלה במשבר ההיסטורי. (מתוך ארכיון המדינה).
👇 קישור לפרוטוקול ישיבת הממשלה המלא באתר ארכיון המדינה – מחכה לכם בתגובה הראשונה.

24/08/2026

🎪 🕰️ הידעתם? הקרקס העברי הראשון קם ברמת גן על ידי נכי צה"ל
בתמונות בשחור-לבן אולי קשה לראות את הצבעים, אבל בשנות ה-50 "הזירהטרון" בדרך ז'בוטינסקי ברמת גן היה המקום הכי צבעוני ושמח במדינה הצעירה.
שנה בלבד אחרי תום מלחמת העצמאות, 36 חיילים משוחררים ונכי צה"ל (בהובלת היזם והאמרגן אהרון ברמן) החליטו להרים פרויקט לא יאומן: קרקס כחול-לבן. הם התאגדו כקואופרציה, גייסו תמיכה, ובנו אוהל ברזנט ענקי עם מקום ל-2,400 צופים, תזמורת של 12 נגנים, ואפילו אורוות וכלובים.
ב-15 במאי 1950 נערכה הופעת הבכורה. תמורת 3.5 לירות בלבד, הגיעו המונים — מפועלים ופרופסורים ועד עולים חדשים שלא שלטו עדיין בעברית. כולם ישבו יחד והתרגשו מאקרובטים, לוליינים, ליצנים וחיות מאולפות שנענו להוראות ב"שפת הקודש". בתקופת הצנע הקשה, הזירהטרון היה מפלט של קסם, צחוק ואסקפיזם טהור.
בשיאו, הקרקס משך מאות אלפי מבקרים, יצא למסעות הופעות מנהלל ועד ירושלים, ואפילו אירח להקות אקרובטים מחו"ל. בסופו של דבר, הניסיון להעביר את המתחם לתל אביב (אל המגרש שבו הוקם לימים בניין הסינרמה) הוביל לסגירתו, והזירהטרון הפך לחלק מילדותם של דור שלם ולפרק מרתק בתולדות התרבות הישראלית.
📍 זירהטרון, רמת גן (1950–1959)
#נוסטלגיה #זירהטרון #רמתגן #היסטוריהישראלית #תרבותישראלית #שנותהחמישים #קרקס #קלאסיקהישראלית #ישראלשלפעם

היום נמצאו שרידי האונייה אלטלנה במרחק של 20 ק"מ מחופי ישראל. סיפורה מהווה תזכורת לסכנה האיומה של מלחמת אחים במדינה, וגם ...
24/08/2026

היום נמצאו שרידי האונייה אלטלנה במרחק של 20 ק"מ מחופי ישראל. סיפורה מהווה תזכורת לסכנה האיומה של מלחמת אחים במדינה, וגם כיום הוא מעורר רגשות עזים.

אלטלנה, אונייה שנרכשה על ידי האצ"ל, יצאה מצרפת ב-11 ביוני 1948 כשעל סיפונה כ-900 עולים, נשק וציוד רב. הגעתה הצפויה עוררה ויכוח חריף בין ממשלת ישראל לבין האצ"ל. היו אלו ימי ההפוגה הראשונה, והגעת הנשק הציבה את ישראל בעמדה מורכבת מול האו"ם, שכן השאיפה הייתה לשמר את ההפוגה עד שהמדינה תתארגן להמשך הקרבות.
הבעיה העיקרית התמקדה בסוגיית חלוקת הנשק. מנחם בגין, שייצג את האצ"ל, דרש כי 20% מהנשק יוקצו בלעדית לאנשי האצ"ל שלחמו בירושלים והשאר לצה"ל. מנגד, ראש הממשלה דוד בן-גוריון דרש שהנשק יועבר במלואו לצה"ל ויחולק על פי צורכי הצבא. חודש בלבד חלף מאז ההחלטה על פירוק המחתרות (למעט בירושלים הנצורה), ובן-גוריון חשש מפעילות עצמאית של האצ"ל שתחתור תחת סמכותה של המדינה הצעירה.
האונייה הגיעה לחוף ויתקין בערב ה-20 ביוני. העולים ירדו לחוף והחלה פריקת הנשק. במהלך הפריקה, ובמיוחד למחרת, החריף הוויכוח בין אנשי האצ"ל לצה"ל סביב השליטה בנשק ואופן חלוקתו, עד כדי חילופי אש. ב-22 ביוני עזבה האונייה את חוף ויתקין והגיעה לחופי תל אביב. שוב התפתחו קרבות, בעוד אנשי האצ"ל מנסים להגיע לאונייה ולסייע בפריקה. כל העת התנהל משא ומתן בין הממשלה למנחם בגין, שעלה על סיפון אלטלנה עוד בחוף ויתקין.
בן-גוריון ראה בחילופי האש התפתחות מסוכנת, והתקבלה החלטה להפגיז את האונייה. ישנן גרסאות הטוענות כי מטרת ההפגזה הייתה פגיעה ישירה באונייה, בעוד אחרות גורסות כי המטרה הייתה הרתעתית בלבד. כך או כך, האונייה נפגעה ופרצה בה שריפה, אשר איימה לפוצץ את מאגרי הנשק שעליה, ואנשיה נטשו אותה.
בעקבות טביעת אלטלנה פסקו הקרבות, ושני הצדדים הבינו כי הגיעו לסכנה ממשית של מלחמת אחים. 16 לוחמי אצ"ל ו-3 חיילי צה"ל נהרגו בקרבות, לצד פצועים רבים.

בארכיון המדינה מצויים חומרים רבים העוסקים בפרשה, בהם תמלילי ישיבות הממשלה שבהן התדיינו השרים כיצד לפעול. בקישור המצורף בתגובות תוכלו לקרוא מכתב מה-20 ביוני 1948 ששלח ישראל גלילי, איש הקשר מטעם הממשלה מול האצ"ל, לבן-גוריון. יש הטוענים כי דיווחיו של גלילי השפיעו על החלטתו של בן-גוריון לפעול בכוח נגד האצ"ל.
בתמונות: אנשי האצ"ל לצד מקלעים על סיפונה של אוניית האלטלנה, יוני 1948. מתוך אוסף התצלומים של צחי יפהר, צילום: צחי יפהר. בקישור לאוסף בתגובות תוכלו למצוא תמונות נוספות מסיפונה של האלטלנה.
עשן עולה מהאלטלנה לאחר שנפגעה, 22 ביוני 1948. מתוך אוסף התצלומים של בנו רותנברג, צילום: בנו רותנברג. בתגובות תוכלו למצוא תמונות נוספות באוסף על האלטלנה.
אצ"ל - העמוד הרשמי #אלטלנה

חיים יבין, "מר טלוויזיה" והשידור הציבורי – במלאת 30 לפטירתולפני חודש נפטר חיים יבין, שהיה אחד מאנשי התקשורת המובילים ביש...
22/08/2026

חיים יבין, "מר טלוויזיה" והשידור הציבורי – במלאת 30 לפטירתו
לפני חודש נפטר חיים יבין, שהיה אחד מאנשי התקשורת המובילים בישראל וזכור במיוחד כמגיש "מבט לחדשות", מהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה הישראלית (הערוץ הראשון). יבין הגיש את "מבט" לאורך כ-40 שנים עם הפסקות, מהשידור הראשון של המהדורה ב-1 באוגוסט 1968 ועד לפרישתו מהתפקיד ב-4 בפברואר 2008.
יבין נולד בביטום (בויטן) שבגרמניה (כיום בפולין) בשם היינץ קלוגר בשנת 1932 ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1933. תיק ההתאזרחות המנדטורית של אביו זיגמונד קלוגר נמצא בארכיון המדינה ומוזכרים בו הבן היינץ-חיים ואחותו שנולדה בארץ עדנה (קישור בתגובות).
יבין גדל בקריית בנימין (כיום שכונה בקריית אתא) ושירת בצה"ל כחובש בנח"ל. לאחר שחרורו, למד באוניברסיטה העברית ספרות עברית ואנגלית וסיים תואר שני בספרות השוואתית.
בשנת 1956 החל יבין לעבוד ב"קול ישראל", תחילה כמגיש חדשות ומגיש תוכניות בידור ומוזיקה ובהמשך כמפיק וכמגיש משדרי תעודה. מהרדיו הגיע לטלוויזיה הישראלית ונמנה עם צוות ההקמה שלה, שם, כאמור, הגיש וגם ערך את מהדורת "מבט". שימש כשליח רשות השידור והטלוויזיה בארצות הברית, ערך את התוכנית "מבט שני", ניהל את מחלקת החדשות והיה גם מנהל הטלוויזיה הישראלית.
יבין גם יצר והגיש, במהלך השנים, כמה סדרות תעודה בולטות ששודרו בטלוויזיה, ביניהן "גחלת לוחשת" על מצבה של יהדות ברית המועצות אחרי נפילת הקומוניזם וכמה סדרות על מערכות הבחירות לכנסת, שסקרו את הפוליטיקה ואת החברה בישראלית בכמה נקודות זמן.
בשנת 1997 הוחלט להעניק לו את פרס ישראל לתקשורת. לרגל זכייתו שלח לו ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב ברכה קצר ויבין זיהה את ההזדמנות והקדיש את עיקרו של מכתב התודה לנתניהו לדברי הגנה על מעמדו של השידור הציבורי בישראל. שני המכתבים נמצאים בארכיון המדינה בתיק של לשכת ראש הממשלה שנחשף לאחרונה.
הרקע לדברים שכתב יבין היה הקמתה, זמן קצר קודם לכן, של ועדה ציבורית לבחינת עתידו של השידור הציבורי בישראל. הוועדה הוקמה על ידי ראש הממשלה נתניהו והוא העמיד בראשה את פרופ' ארנון צוקרמן, מנהל הטלוויזיה הישראלית לשעבר. הקמת הוועדה עוררה חשש בקרב אנשי הטלוויזיה הישראלית, וביניהם יבין, שהיא תמליץ על סגירת הטלוויזיה הישראלית. בעקבות זאת כתב:
"אני מרשה לעצמי להשתמש בהזדמנות זו כדי לצרף את אלה הקוראים לך להמשיך ולקיים את השידור הציבורי. המחלוקות ידועות לכולנו היטב. גם הריבים. על כולם ניתן להתגבר. הם מוכרים לי היטב מ-40 שנות עבודתי ברדיו ובטלוויזיה... דווקא בעידן שלנו , של ריבוי ערוצים, ההופך את הצפייה בטלוויזיה לפרגמנטרית, מפוצלת, נהנתנית בלבד.... דווקא עכשיו חשיבותה של רשות השידור רבה, בעיקר עבור מי שנושא הממלכתיות קרוב לליבו... אדוני ראש הממשלה, יש מקום לערוצים מסחריים, ככל שצריך ואפשר. אבל אסור לפגוע בערוץ הממלכתי היחיד של ישראל. אני מקווה שתטה אוזן קשבת לפנייתי זו אליך, כי היא מבטאת דאגה כנה לעתיד השידור בישראל ולמה שהוא מסמל".
בדבריו רמז יבין לתחרות בין הטלוויזיה הישראלית לערוץ 2 המסחרי, שהתחיל לשדר כמה שנים קודם ושידוריו זכו לאחוזי צפייה גבוהים בהרבה מאלו של ערוץ הראשון ולאתגר החדש והלא מוכר שהתחרות הציבה לערוץ הראשון - "מלחמת הרייטינג".
הדו"ח של ועדת צוקרמן הוגש בסוף שנת 1997. מסקנותיו היו שמבחינה כלכלית ניתן להפריט את השידור הציבורי, אך רצוי להשאיר ערוץ ציבורי בישראל, כמשקל נגד לערוצים מסחריים (בדומה לטענותיו של יבין במכתב), יחד עם שינוי מבני רשות השידור, שהייתה גוף העל שתחתיו פעלו הטלוויזיה הישראלית ו"קול ישראל".
אחרי דיונים ארוכים שנמשכו יותר מעשור נחתם באפריל 2009 הסכם בין רשות השידור ומשרד האוצר לבין ארגוני העובדים המייצגים את עובדי הרשות על רפורמה, לפיה יפרשו ממנה 700 עובדים, לאחר חתימת הסכמי עבודה חדשים.
הסכם זה לא מנע את המשך הביקורת הממשלתית על רשות השידור והערוץ הראשון. ביוזמת שר התקשורת גלעד ארדן חוקקה הכנסת ב-29 ביולי 2014 את חוק השידור הציבורי שהורה על סגירת רשות השידור, ובכלל זה גם את הערוץ הראשון, ועל הקמת תאגיד חדש לשידור ציבורי במקומה.
לאורך תהליך ההקמה של התאגיד שארך כמה שנים, המשיכה הרשות לשדר (ברדיו ובטלוויזיה). שבת, 13 במאי 2017, היה יום השידורים האחרון של הערוץ הראשון וגמר האירוויזיון לשנת 2017 היה התוכנית האחרונה ששודרה בערוץ. בתום השידורים הופיעה שקופית בה נכתב: "שידורינו הסתיימו 1968–2017 הערוץ הראשון".
באופן סמלי התקיים יום שידורים זה 20 שנה בדיוק אחרי טקס פרס ישראל ביום העצמאות תשנ"ז (שחל באותה שנה ב-13 במאי 1997), בו קיבל יבין, "מר טלוויזיה", את פרס ישראל.
יומיים לאחר מכן, ב-15 במאי, החל תאגיד השידור הישראלי "כאן" לפעול באפיקי השידור אשר שימשו את הערוץ הראשון והשידור הציבורי קיבל לבוש חדש.
בתמונות: חיים יבין מדבר בטלפון במשרדו באולפני הטלוויזיה הישראלית בראשית דרכה, 1/9/1968, הצלם - משה מילנר, לע"מ;
המכתב מחיים יבין לראש הממשלה בנימין נתניהו, 14/4/1997, ג-13813/31, עמוד 2, מתוך ארכיון המדינה
👇 קישור לתיק ההתאזרחות של משפחת קלוגר מתוך ארכיון המדינה – בתגובות.
#כאן
ראש ממשלת ישראל Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו כאן

הפיגועים, הלחץ הבינלאומי והנסיגה: זיכרונות מלבנון 198220 באוגוסט 1982 – כוח משקיפים רב-לאומי מגיע ללבנוןב-6 ביוני 1982, ...
20/08/2026

הפיגועים, הלחץ הבינלאומי והנסיגה: זיכרונות מלבנון 1982
20 באוגוסט 1982 – כוח משקיפים רב-לאומי מגיע ללבנון
ב-6 ביוני 1982, לאחר שנים של תקריות גבול, מתקפות טרור אכזריות בשטח ישראל, הפגזות על יישובים ישראליים והתעצמות של ארגוני טרור על גבול ישראל, פלשה ישראל ללבנון כדי להביס ולגרש את ארגוני הטרור הפלסטיניים בלבנון במבצע "שלום הגליל".
המבצע נמשך בכמה שלבים. מ-6 ועד 11 ביוני פעלו כוחות צה"ל נגד ארגוני הטרור וצבא סוריה. במהלך הלחימה השמיד חיל האוויר את מערך הטילים נגד מטוסים הסורי בבקעת הלבנון. מ-12 ביוני 1982 ועד סוף אוגוסט "זחל" צה"ל והשלים את כיבוש כביש ביירות–דמשק, כיתר את ביירות עד להשגת פינוי ארגון אש"ף מלבנון יחד עם מנהיגיו, והביא לנסיגת הצבא הסורי מביירות לבקעת הלבנון. צה"ל יצא מביירות בסוף ספטמבר 1982, ואז הוכרז על סיום המלחמה.
הצידוק ליציאה מביירות בסוף ספטמבר נבע מלחץ בינלאומי בעקבות הטבח שביצעו אנשי הפלנגות הנוצרים במחנות הפליטים סברה ושתילה. ארצות הברית ומדינות אחרות לחצו על ישראל לסגת, קבוצת משקיפים מארגון השמירה על שביתת הנשק (UNTSO) נשלחה לביירות לפקח על הפסקת האש. בדחיפת נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, נשלח כוח צבאי לפקח על הפסקת האש. הכוח כלל נחתים אמריקאים, כוח צנחנים צרפתי, יחידות איטלקיות (צנחנים, נחתים, חיל רגלים ומשטרה צבאית) וכוח סיור משוריין בריטי, שהצטרף מאוחר יותר לנחתים האמריקאים.
היחידות פיקחו על פינוי אש"ף מביירות וסייעו באימון צבא לבנון, אולם עד מהרה החלו העניינים להסתבך. מלחמת האזרחים הלבנונית פרצה בשנית (ולמעשה לא הסתיימה מעולם) בהרי השוף שממזרח לביירות, בין הנוצרים לדרוזים. ארגוני טרור השייכים לקהילה השיעית החלו לפעול נגד צה"ל והכוח הרב-לאומי. ב-18 באפריל 1983 פוצץ מחבל מתאבד משאית בחצר השגרירות האמריקאית בביירות; בפיגוע זה נרצחו 63 בני אדם. בחודשים הבאים החריפו חילופי האש בין הצדדים.
ב-15 במאי 1983 נחתם הסכם בין ישראל ללבנון בתיווך אמריקאי. בכל אותו הזמן נמשכו חילופי האש בין הכוח הרב-לאומי לקבוצות שונות במלחמת האזרחים בלבנון. הצי האמריקאי חיפה באש תותחים וטילים על הכוח, כולל באש תותחים של אוניית המערכה האמריקאית מתקופת מלחמת העולם השנייה "ניו ג'רזי".
ב-23 באוקטובר 1983 הותקפו מפקדות הנחתים האמריקאים והצנחנים הצרפתים על ידי מחבלים מתאבדים מארגון חיזבאללה. בהתקפה נהרגו 241 אמריקאים ו-58 צרפתים. בעקבות המתקפה העקובה מדם, תקפו מטוסים צרפתיים ואמריקאיים מטרות של משמרות המהפכה האיראניים – המממנים והמאמנים של חיזבאללה – בבעלבכ שבבקעת הלבנון. האמריקאים איבדו מספר מטוסים בהתקפה אחת, לאחר שהופלו על ידי טילים נגד מטוסים של הצבא הסורי.
בתחילת 1984, בעקבות לחץ פוליטי כבד בוושינגטון ובשאר המדינות החברות בכוח, החל הכוח הרב-לאומי להתפנות מביירות. בסוף מרץ 1984 התפנה הכוח הצרפתי, לאחר שהבריטים, האיטלקים והאמריקאים כבר נסוגו בשבועות הקודמים. האמריקאים איבדו יותר מ-250 נחתים ואנשי צבא אחרים, רובם בפיגוע נגד מפקדת הנחתים בביירות. הצרפתים איבדו כמעט 90 חיילים, רובם בפיגוע נגד מפקדת הצנחנים בביירות.
ארכיון המדינה אסף תעודות לצורך הוצאת ספר זיכרון לראש הממשלה יצחק שמיר. הפרסום יראה אור בקרוב. אחת התעודות, מ-23 באוקטובר 1983, היא מכתב תנחומים ששלח ראש הממשלה שמיר לנשיא רייגן בעקבות הפיגוע נגד הנחתים. ניתן לעיין במכתב זה ובשדרים נוספים שנשלחו לנשיא צרפת מיטראן לאחר הפיגוע בצנחנים הצרפתים. קישור לתיק המלא בתגובות.
📷"שלושה חברים בכוח הרב-לאומי, שוטר צבאי איטלקי הלוחץ ידו של ליגיונר צרפתי (משמאל) בעוד חייל מרינס אמריקני עומד בסמוך". צילום: דליה ינקוביץ', לע"מ, 26/08/1982.

18/08/2026

191 שנים להולדתו של "הנדיב הידוע" 📜
ב-19 באוגוסט אנו מציינים את יום הולדתו של הברון אדמונד דה רוטשילד – האיש שבלי החזון והאמונה שלו, מפת ההתיישבות בארץ ישראל הייתה נראית אחרת לגמרי.
לרגל היום, קבלו הצצה נדירה ומרגשת מתוך הארכיון: תיעוד בשחור-לבן מטקס האזכרה הראשון שנערך לזכרו בשנת 1935.
בשנת 1954 זכה הברון דה רוטשילד להלוויה ממלכתית ברמת הנדיב ליד זיכרון יעקב.
הנשיא יצחק נבון קיים קשר הדוק עם בני משפחת רוטשילד והרבה להתכתב עמם. בתוך מסכת ההתכתבות של נבון עם בני משפחת רוטשילד בולטת סוגיה מעניינת. ביוני 1980, בנסיבות שלא הצלחנו לפענח, החליט הנשיא יצחק נבון שברצונו לקבל מידע מפורט ככל האפשר על בני משפחת רוטשילד באותה עת. עוד על המידע שהצליח הנשיא להשיג על הרוטשילדים בפרסום באתר ארכיון המדינה בתגובות.
יהי זכרו ברוך.
#הברוןרוטשילד #הנדיבהידוע #היסטוריהישראלית #ארכיון #זכרוןיעקב #התיישבות #נוסטלגיה #ארץישראל

15/08/2026

ישראל מגשרת בין המדינות המתפתחות לעולם המדע🔬🧬
ב-15 באוגוסט 1960 נפתחה ועידת רחובות – כנס שמטרתו הייתה לחבר בין עולם המדע למדינות המתקשות כלכלית ולמדינות שרק לאחרונה השתחררו מעול הקולוניאליזם, כאשר ישראל משמשת כגשר מחבר. היוזמים העיקריים של הוועידה היו שר החינוך אבא אבן ומכון ויצמן (שאבן כיהן כנשיאו). אבן אף ביקש מהממשלה הקצאה של 200,000 ל"י לתמיכה בוועידה. בעיניו השקעה זו הייתה כדאית: ישראל יכלה ליצור קשרים כלכליים חשובים עם המדינות המתפתחות ולשפר משמעותית את מעמדה הדיפלומטי בעולם.
בוועידה השתתפו מדענים מובילים, ובהם זוכי פרס נובל, לצד נציגים מהמדינות המתפתחות – כולל שרים וראשי מדינות. הכנס עסק בשאלות מרכזיות: מהו הרווח הפוטנציאלי של המדע למדינות המתפתחות, וכיצד הן יכולות לקדם אותו אצלן? ישראל הייתה המדינה המתאימה ביותר לאירוח הכנס, שכן יכלה להציג לאורחיה את פיתוחיה בתחומי החקלאות, התעשייה, המים ועוד. רבים מהמשתתפים סיירו בארץ וראו בעיניהם את מפעל ההתיישבות שצמח בפרק זמן קצר כל כך.
הוועידה נחשבה להצלחה רבה עבור ישראל, והיא התכנסה כמה פעמים נוספות. בכל פעם היא התמקדה בתחום מדעי שונה שיכול לתרום לפיתוח המדינות. עדות להצלחת היוזמה ניתן לראות בכך שבאוגוסט 1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, התכנסה הוועידה פעם נוספת – למרות הלחץ הכבד שהפעילו מדינות ערב על המשתתפות שלא להגיע. בוועידה זו קיבל אבא אבן, אז שר החוץ, מדליה לציון תרומתו להקמתה. המדליה שמורה בארכיון המדינה, קישור אליה בתגובות👇
🎬קטע מסרט קצר באנגלית הסוקר את הוועידה הראשונה. קישור לסרטון המלא בתגובות👇
מכון ויצמן Weizmann Institute

"עדיף לקפוץ מן הקומה העשירית מאשר להיות ראש הממשלה."את המשפט הזה אמר פנחס ספיר ב-1969, כשהציעו לו להיכנס לנעליו של לוי א...
12/08/2026

"עדיף לקפוץ מן הקומה העשירית מאשר להיות ראש הממשלה."
את המשפט הזה אמר פנחס ספיר ב-1969, כשהציעו לו להיכנס לנעליו של לוי אשכול שנפטר בפתאומיות. במערכת הפוליטית של אז זה נחשב כמעט למהלך טבעי — ספיר היה מהאנשים החזקים והמשפיעים במדינה — אבל הוא סירב. הפוליטיקה בצמרת הגבוהה פחות עניינה אותו; הוא העדיף לבנות, לפתח ולנהל את הכלכלה.
12 באוגוסט 1975- פטירת פנחס ספיר
הסיפור של ספיר הוא במידה רבה הסיפור של דרך יצירתה של המדינה. הוא נולד ב-1906 בפולין, עלה לארץ ב-1929 וקבע את ביתו בכפר סבא — שהייתה אז מושבה קטנה ומבודדת. ספיר נשאר לגור במושבה עד יומו האחרון. את צעדיו הראשונים עשה בזירה המקומית, כשיוזמה אחת שלו הייתה הקמת בנק קטן שהעניק הלוואות בסיסיות לפועלים ולפרדסנים כדי לעזור להם לעמוד על הרגליים.
משם הדרך למפעלים הלאומיים הייתה קצרה. בחברת "מקורות" הוא הפך ליד ימינו של לוי אשכול, ועם פרוץ מלחמת העצמאות מונה יחד איתו למשימה הקריטית של רכישת נשק למדינה הצעירה.
ספיר עיברת את שמו בשנת 1951. בשנים שלאחר מכן כיהן בשורה של תפקידי מפתח — מנכ"ל משרד הביטחון, שר המסחר והתעשייה ושר האוצר. ספיר נחשב לאחד האדריכלים המרכזיים של הכלכלה הישראלית. הגישה שלו הייתה מעשית מאוד: למשוך משקיעים, לעודד יזמות, והכי חשוב — להקים מפעלים דווקא בפריפריה ולא במרכז. דרכו הכלכלית ידעה גם ימים מורכבים וסוערים, כמו מיתון 1966 ותקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, בה רוב הגברים בארץ היו מגויסים לשירות מילואים והפעילות הכלכלית במשק נעצרה כמעט לחלוטין.
לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הלוחמים מהשירות, החל המצב הכלכלי להתייצב. הגישה החופשית לאוצרות הטבע בחצי האי סיני ופתיחת אפשרויות חדשות ורבות לתיירות סייעו לשיקום המשק ולפיתוחו.
לאחר פטירתו של לוי אשכול בפברואר 1969, הוצע לו תפקיד ראש הממשלה אך הוא סירב. הוא המשיך לשמש כשר האוצר עד סוף כהונת ממשלת גולדה מאיר ב-1974, וכשר המסחר והתעשייה בשנים 1970–1972.
גם כשהחליט לפרוש מהממשלה ב-1974, הוא לא באמת עצר. ספיר מונה ליו"ר הסוכנות היהודית והמשיך לחרוש את הארץ. באוגוסט 1975, במהלך חנוכת בית כנסת של העדה הקוצ'ינית במושב נבטים בנגב, בעודו רוקד עם ספר תורה בידיו, חש ברע ונפטר כתוצאה מהתקף לב.
📷פנחס ספיר בעת חנוכת בית הכנסת בנבטים, רגעים ספורים לפני שהתמוטט ומת מהתקף לב. מתוך ארכיון המדינה.
כיום, תיקים ומסמכים רבים מעבודתו שמורים בארכיון המדינה. הם מספרים את סיפורו של איש מעשה, שהעדיף עבודה יומיומית קשה בשטח ובמשרדי הממשלה על פני הכיסא הבכיר ביותר. יהי זכרו ברוך🕯

השתתפותו המפתיעה של השופט שמעון אגרנט (1906 – 1992) בטקס ההשבעה של נשיא ליבריה היום מלאו 34 שנים לפטירתו של ד"ר שמעון אג...
10/08/2026

השתתפותו המפתיעה של השופט שמעון אגרנט (1906 – 1992) בטקס ההשבעה של נשיא ליבריה
היום מלאו 34 שנים לפטירתו של ד"ר שמעון אגרנט, שהיה נשיא בית המשפט העליון בשנים 1965 – 1976. אגרנט נולד בארצות הברית למשפחה ציונית, גדל בשיקגו ולמד בבתי ספר יהודיים. לאחר סיום לימודיו התיכוניים למד בבית הספר למשפטים בשיקגו. באותו זמן גם לימד עברית בבית ספר יהודי והיה פעיל בארגון הסטודנטים "אבוקה". לאחר שסיים תואר במשפטים וקיבל רישיון עריכת דין, עלה לארץ בשנת 1930 יחד עם הוריו. בתחילה עבד כמתמחה וכשקיבל הסמכה, החל לעבוד כעורך דין פרטי בחיפה.
בשנת 1940 מונה אגרנט לשופט בבית המשפט השלום בחיפה, שהיה אז חלק ממערכת בתי המשפט של ממשלת המנדט הבריטי. הוא היה אחד משני השופטים היהודים היחידים בבית המשפט, לצד משה לנדוי, שהיה בהמשך הדרך שותפו לשיפוט בבית המשפט העליון.
בקיץ 1948, זמן קצר לאחר הקמת המדינה, התמנה אגרנט לנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. עם ייסודו של בית המשפט העליון של מדינת ישראל באותה שנה, היה שמו של אגרנט בין השמות הראשונים שהועלו כמועמדים לשמש בו כשופט. אומנם בסופו של דבר לא נמנה עם חמשת שופטי בית המשפט העליון הראשונים, אך שר המשפטים פנחס רוזן, שהתרשם מסגולותיו המקצועיות של אגרנט, הבטיח לו שיקבל משרה של שופט עליון ברגע שאחת כזאת תתפנה.
בדצמבר 1948 מונה אגרנט לשופט בבית המשפט העליון בפועל ובינואר 1950 מונה במינוי של קבע. כשופט בית המשפט העליון התבלט אגרנט בכתיבת כמה פסקי דין בולטים: בג"ץ "קול העם", הערעור במשפט קסטנר והערעור במשפט אייכמן.
ב-18 במרץ 1965 התמנה אגרנט לנשיא בית המשפט העליון וכיהן בתפקיד עד לפרישתו ב-5 בספטמבר 1976. בין פסקי הדין בולטים שכתב כנשיא בית המשפט: בג"צ ירדור (פרשת אל-ארד), בג"צ שליט (מקרה מבחן בסוגיית "מיהו יהודי" ) ועוד.
בדצמבר 1971 פנו אל אגרנט ממשרד החוץ בבקשה לייצג את מדינת ישראל בטקס השבעת נשיא ליבריה - ויליאם טולברט, במקום שר החוץ אבא אבן. בקשה זו לא הייתה שגרתית מכיוון שלפי הנוהל הדיפלומטי המקובל, שר החוץ מייצג את המדינה בטקסי השבעה של נשיאים זרים ואם אינו יכול להשתתף – יחליף אותו שר אחר או בעל תפקיד בכיר במשרד החוץ.
במזכר פנימי שכתב יעקב שמעוני, אחד מהסמנכ"לים במשרד החוץ, ב-17 בדצמבר 1971,נכתב רק שהפניה לאגרנט נעשתה מכיוון ש"שר החוץ אינו יכול לייצג את ישראל כפי שהיה מתוכנן" ללא נימוק נוסף. ליבריה היא מדינה שהוקמה כמושבה של עבדים משוחררים מארצות הברית וגם במאה ה-20 נותרה השפעה אמריקאית רבה עליה. ייתכן שבמשרד החוץ חשבו שאגרנט, האמריקאי במוצאו, ימצא שפה משותפת עם נשיא ליבריה החדש ואנשי ממשלו ולכן בחרו דווקא בו.
עשרה ימים לאחר שחזר אגרנט מטקס ההשבעה, כתב מכתב תודה לפנחס רודן, שגריר ישראל בנמיביה: "התפקיד שהוטל עלי במסעי לליבריה, לייצג את המדינה בטקס ההשבעה של נשיא ליבריה, אינו מן המקובלים עלי, אולם עזרתך הנבונה והמועילה הקלה עלי לא במעט את מילוי התפקיד וסייעה בידי את הופעותיי בכל הטקסים והחגיגות הרבים, שנערכו לכבוד המאורע האמור...".
אמנם אגרנט זכור, בראש ובראשונה, כמי שעמד בראש ועדת החקירה למלחמת יום הכיפורים (ומוכרת בציבור כ'ועדת אגרנט'), אבל פועלו המשפטי והציבורי עתיר הזכויות רחב הרבה יותר וכך ראוי לזכור אותו.
📷השופט שמעון אגרנט, 1/3/1962, ויקיפדיה;
📷המכתב של אגרנט בעניין השתתפותו בהשבעת נשיא ליבריה
בתגובה הראשונה: מברק מסמנכ"ל משרד החוץ יעקב שמעוני בנוגע להשתתפות של אגרנט בהשבעת נשיא ליבריה, 17/12/1971, חצ-4593/30, עמוד 66

Address

הרטום
Jerusalem

Opening Hours

Monday 09:00 - 16:00
Tuesday 09:00 - 16:00
Wednesday 09:00 - 16:00
Thursday 09:00 - 16:00
Sunday 09:00 - 16:00

Telephone

+97225680680

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Israel State Archives - ארכיון המדינה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share

Category