יד למורשת חיים הזז

16/10/2026

סוף-השבוע הראשון של אירועי "בתים מבפנים" בירושלים מאחורינו, וכמו תמיד – המבקרים הרבים שהגיעו לארכיון הזז בטלביה ולחדר העבודה המשוחזר של הסופר במשכנות שאננים, התלהבו בעיקר מכתבי היד הנדירים שהוצגו להם. לא פחות מכך, הם התרגשו לגלות פרטים חדשים על אישיותו המסקרנת של הזז שבאה לידי ביטוי גם בספרייתו הבלתי-רגילה ובחפצי הנוי ויצירות האמנות שהקיפו אותו ואת רעייתו אביבה בביתם.
תודה למבקרים הרבים שהתלהבו והסתקרנו, ולהתראות בסוף-השבוע הבא!

11/10/2026

ביקור בפריז, בבית בו כתב חיים הזז חלקים ניכרים מן הרומן "בישוב של יער", מעורר תמיהה: כיצד הצליח הסופר העברי חסר האמצעים להתגורר בקומפלקס הבניינים היוקרתי? אבל הכתובת: 15 Rue de la Santé ברובע ה-13 של פריז, המופיעה על אינספור מעטפות המכתבים שנשלחו אל הזז בשנים 1929-1928 איננה משקרת.
בירור קצר מעלה, כי כאשר הגיע הזז להתגורר שם, טרם נשלמו שני הבניינים הניצבים שם כיום לתפארת. בנייתם החלה עוד בשנת 1913, ברחוב שקיבל את שמו בזכות בתי החולים השוכנים בו – עד עצם היום הזה – אך לרוע המזל, מלחמת העולם הראשונה הביאה לפשיטת רגל של הקבלן, שנאלץ לנטוש את הפרויקט היוקרתי ולהשאירו בלתי-גמור.
הזז, שבא לגור שם עם המשוררת יוכבד בת-מרים, בתה מרייסה ובהמשך, גם עם בנם המשותף, זוזיק (שנולד בחורף 1928) מצא כנראה דירה זולה במתחם שנועד להיות מפואר, אך עמד בנוי למחצה. ככל הנראה, העובדה שכמה עשרות מטרים משם שוכן אחד מבתי הסוהר האיומים של צרפת, שעד 1936 עוד הוצאו בו להורג אסירים צרפתים בשיטת הגיליוטינה המסורתית, לא הוסיפה יוקרה לדירות באותו בניין. (מדהים לגלות שבית הסוהר הזה עדיין פעיל, האחרון במרכז פריז).
ועדיין, מכתביו של הזז מאותה תקופה, בהם הוא מדווח על קשיי החיים, מעט מוזרים אל מול הבניין המטופח לתפארת, עם חדרי המדרגות המרווחים, המרוצפים במוזאיקה צבעונית, והמעלית מעץ מהגוני וסבכת ברזל מסוגננת, המשרתת בנאמנות את דיירי הבית עד עצם היום הזה.
ב-1930, זמן קצר לאחר שהזז עזב את דירתו שם, המתחם נרכש על-ידי איש עסקים שסיים את בנייתו במהירות, והפך אותו לקומפלקס דירות מפואר, תחת השם: Square de Port-Royal. לאורך השנים, התגוררו שם משוררים, אמנים וציירים ידועים, ולמרבה ההפתעה – שם התגורר עד ימיו האחרונים גם אביגדור אריכא עם רעייתו אן, הצייר שהכיר את הזז עוד מירושלים, ואף אייר כמה מסיפוריו בשנות החמישים. והנה לכם עוד קשר פריזאי מפתיע בין שתי דמויות ירושלמיות כל-כך.

06/10/2026

ב-7 באוקטובר 1946, לפני 80 שנה בדיוק, כתבה נערה מבית הלל אל אהובה בכפר יהושע: "אהובי שלי, הלב מלא אושר! זה עתה קראתי בעיתון שהנה, עלו אחת-עשרה נקודות בנגב. נחשול של רצון-יצירה ממלא את כולי, ואין נפלא מזה."
הכותבת היא, כמובן, אביבה הזז (אז: גינצבורג) והנמען הוא טוביה קושניר, שזמן קצר לאחר מכן היה לבעלה. האירוע ההיסטורי של עליית י"א הנקודות בנגב הפותח את מכתבה של אביבה אל טוביה, הסעיר את היישוב העברי כולו באותם ימים. היה זה מבצע התיישבות נועז של הקמת 11 יישובים בן-לילה, שנועד לקבוע עובדות באשר לגבולות המדינה העברית העתידית.
בין היישובים החדשים שקמו באותו לילה, היו בארי, נירים וכפר דרום – יישובים שאי-אפשר להזכיר היום את שמם מבלי שנחמץ הלב במחשבה על הזוועות, הרצח והחורבן שהתרחשו בהם, בדיוק באותו תאריך גורלי. למקרא הדברים התמימים שכתבה אביבה הזז לפני שמונים שנה, עולה מחשבה על אותו נחשול של רצון-יצירה הממלא גם את הגיבורים ששבו אל בתיהם שם, שמונים שנה אחרי אותו מוצאי-יום כיפור, וכמעט שלוש שנים אחרי שמחת-תורה.

24/09/2026

כאשר מביטים באופן בו חתם טשרניחובסקי את מכתביו אל חיים הזז, קשה להכריע מי גדול משניהם: המשורר והמתרגם הנודע, שללא כל שמץ של יוהרה או חשיבות עצמית העניק מידידותו והערצתו למי שהיה צעיר ממנו בשנות דור, או הסופר שרק עשה את צעדיו הראשונים בשדה הספרות העברית וכבר הוכיח שהוא ראוי להערצתו של אחד מגדולי יוצריה.
כך או כך, הקריאה בהתכתבות בין טשרניחובסקי להזז, מגלה קשר מיוחד של ידידות שנקשר בין שני ענקים אלה, בתחנות שונות של חייהם: החל מאיסטנבול, שם הם נפגשו לראשונה ב-1921, המשכו בפריז ובברלין של שלהי שנות העשרים, ולבסוף בירושלים – עד מותו הפתאומי של המשורר לפני 83 שנים בדיוק, בחג הסוכות תש"ד.
איגרות אלה לא רק כוללות פרטים על הדינמיקה שאפיינה את עבודתו של טשרניחובסקי כעורך כתב העת "התקופה", הבמה העיקרית בה פרסם הזז את סיפוריו בראשית דרכו, אלא גם פרטים על חייהם האישיים של רעייתו, בתו היחידה וחתנו בפריז, שגם עמהם היה להזז קשר קרוב. מזוודה שהושאלה לצורך נסיעה, חוב לבעלת הבית בפריז ופגישה ביום קיץ חם בקפה "אירופה" בירושלים, הם חלק מן הפרטים הקטנים שמצטרפים לתמונה – חלקית למדיי, למרבה הצער – מאותה מערכת יחסים מיוחדת.
המכתבים של שאול טשרניחובסקי, רעייתו מלאניה, בתו איזולדה וחתנו אברהם וילנסקי, השמורים בארכיון "יד למורשת חיים הזז" ממתינים עדיין לקריאה מעמיקה בהם, שיש בה כדי ללמד לא מעט פרטים חדשים על שתי דמויות מרתקות.
בתצלום: שאול טשרניחובסקי, ישראל רוקח וחיים הזז בטקס חלוקת פרס ביאליק תש"ב (1942).

17/09/2026

מאחורי תצלום דיוקנה של האישה היפה, הקדשה קצרה ותמוהה ברוסית: "לאיש החכם אך הזעפן, מסתם אישה פשוטה". הנמען: חיים הזז; ואילו הכותבת, זו שהקדישה לו את תמונתה: לוסיה שלונסקי.

מעטים בלבד זוכרים אותה היום – חייה של לוסיה שלונסקי, מן השחקניות הראשונות בתיאטרון ה"אוהל" היו טראגיים. האהבה הגדולה שהיתה בינה ובין בעלה, המשורר והמתרגם אברהם שלונסקי, הסתיימה באופן שהכאיב לה ועליו לא יכלה להתגבר. למחרת היום בו שמה קץ לחייה בקפיצה מחלון דירתה, לפני 73 שנים בדיוק, היא הובאה למנוחות. "תוך בכי חרישי עברו על פני ארונה כל ותיקי התיאטרון העברי בארץ, סופרים, אנשי תרבות וותיקי העלייה השלישית", דיווחו העיתונים על טקס האשכבה שנערך לה באולם תיאטרון "אוהל".

משהו מאותו חוסר-יציבות מעט מוזר, בהחלט ניכר בהקדשה שבחרה לוסיה לכתוב בגב התצלום ששלחה לחיים הזז. את הדיוקן היא שלחה לו כמזכרת מן הימים בהם בילתה בפריז, יחד עם בעלה, אברהם שלונסקי. הזז, שהתגורר באותו הזמן בבירת צרפת, אירח בחדרו הצנוע את הזוג הצעיר שהגיע מתל אביב לעיר האורות, והפרוטה אזלה מכיסם. לא ברור האם שמר הזז על קשר עם לוסיה שלונסקי גם אחרי עלייתו ארצה: קשריו עם אברהם שלונסקי ידעו עליות ומורדות, והקירבה שידעו בפריז של שנות העשרים לא חזרה עוד.

הדיוקן הזה, ששמור בארכיון "יד למורשת חיים הזז" הוא עוד עדות למעגל החברתי המרתק של חיים הזז, שיותר מאשר נמשך אל משוררים וסופרים, אהב לבלות בחברתם של שחקני תיאטרון.

14/09/2026

קרני שמש אחרונות האירו את הרי יהודה בשעה שהובא למנוחת עולמים אחד מחכמי ירושלים.
קהל רב ליווה הערב בדרכו האחרונה את ד"ר יחיאל קארה, מגדולי הבלשנים של דורנו, איש אשכולות וידען עצום, נקי דעת וצנוע בהליכותיו.
בעשרים וחמש השנים האחרונות היה ד"ר קארה חבר הנהלת "יד למורשת חיים הזז", וסייע בנדיבות ובמאור פנים להוצאתם לאור של הכתבים הגנוזים מעיזבונו של הזז. בקיאותו האדירה בכל מכמני הלשון העברית והארמית, וכן בערבית של יהודי תימן, סייעה בידו להתגבר על כל המעקשים הרבים שמזמן הטקסט ההזזי. גם כאשר נתקלנו בביטוי בלתי שגור, מוזר או סתום, הוא לא ויתר עד אשר פיענח אותו, מצא את פירושו המדויק ואת מקורו. מהירות עבודתו, שתמיד היתה מדויקת ונקיה, היתה מביאה לידי השתאות בכל פעם מחדש – כמו גם כוח זכרונו הבלתי רגיל, שבזכותו לא רק זכר ספרים שלמים בעל-פה, אלא גם פרטים קטנים על בן-שיחו, שהיו יוצרים עמו קרבה מיידית.

לצד עבודתו המדעית הענפה במסגרת האקדמיה ללשון העברית ומחוצה לה, היה יחיאל קארה בקי מאין כמותו ביצירתו של חיים הזז ובלשונו. הערותיו המלומדות, מאירות העיניים, הפזורות במהדורות של כתבי הזז מן השנים האחרונות, יעידו על כך יותר מכל.
כאשר הלך לעולמו חיים הזז, אמר נשיא האקדמיה ללשון העברית דאז, פרופ' זאב בן-חיים, כי בלכתו אבדו ללשון העברית פירושי מלים שאיש לא יידע עוד. נדמה שדברים אלה יפה לומר היום גם על ד"ר יחיאל קארה ז"ל, חכם לשון שאין שני לו.

11/09/2026

30/08/2026

שלושה מכתבים בגרמנית שנתגלו לאחרונה בארכיון הזז, מגלים תוכנית מ-1929 להפקת סרט ראינוע בהשתתפות שחקני "הבימה" - על פי תסריט מאת חיים הזז.

בברלין של שנות העשרים, אומנים וסופרים התחברו לשיתופי פעולה מרתקים: כך היה גם במקרה של "הבימה" ובמאי הקולנוע הסובייטי וסבולוד פודובקין, מגדולי הקולנוענים הרוסים בכל הזמנים. מעמדו כאמן איפשר לו, באותן שנים של חירות יחסית, לשהות תקופות ארוכות בגרמניה ולשתף פעולה עם אולפני הראינוע הגדולים בגרמניה. על אף שלא היה לו כל קשר ליהדות והוא בוודאי לא ידע עברית, המוניטין של "הבימה" כתיאטרון חדש ומקורי הגיע גם לאוזניו, והוא נענה להצעה לביים סרט ראינוע בכיכובם של שחקני התיאטרון. החיפוש אחרי סופר צעיר ומוכשר שיוכל לכתוב תסריט הולם, הוביל אל המו"ל העברי הנודע אברהם יוסף שטיבל.

באותם ימים, שטיבל והוצאת הספרים שלו היו נתונים במשבר כלכלי חמור, שהשפיע על הסופרים שנתמכו על-ידם, ובהם חיים הזז. ההצעה שקיבל, למימון כתיבת התסריט באמצעות "חוג ידידי הבימה" בגרמניה, באה לשטיבל כחבל הצלה ממש: הוא פנה מיד אל חיים הזז, שהתגורר אז בפריז, והמליץ עליו בחום כמי שיוכל לעמוד במשימה.

מה היה תוכנו של הסרט? למרבה הצער, המכתבים שנתגלו אינם מספקים לנו מידע של ממש על כך, ואפילו שמו של הסרט לא נזכר. את החשד העלול להתגנב שמא היתה זו רק הצעה בעלמא שמעולם לא החלה להתממש, מפריך מכתבה של מרגוט קלאוזנר להזז מיום 11 בפברואר 1931, בו היא מאשרת את קבלת התסריט ואת תרגומו לאנגלית.

מדוע, בסופו של דבר, לא הופק הסרט? ומה עלה בגורל כתב היד של אותו תסריט מסקרן? למרבה הצער, שלושת המכתבים השמורים בארכיון "יד למורשת חיים הזז", אינם מספקים תשובות לשאלות אלה. התיק ובו המכתבים נסרקו והועלו בימים אלה לאתר ארכיון "יד למורשת חיים הזז".

24/08/2026

ביום שבו הספינה "אלטלנה" עלתה לכותרות ומחלוקות היסטוריות ישנות צפו ועלו יחד אתה, ראוי להיזכר בדברים שכתב לוי אשכול אל חיים הזז, לפני יותר משישים שנה.

באפריל 1963 ארגן חיים גורי מסיבת-חברים, לכבוד הופעתו של הרומן "בקולר אחד" מאת חיים הזז. הרומן, שגיבוריו הם עולי הגרדום – לוחם האצ"ל, מאיר פיינשטיין ולוחם לח"י, משה ברזני – עורר את כעסם של רבים מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית. הם לא יכלו להבין כיצד העז הזז – לכאורה, סופר המזוהה עם מפא"י – להעלות על נס את סיפור גבורתם של "הפורשים". אל מול הכעס שהפגינו רבים, ביקשה קבוצת סופרים ומשוררים – כולם, אגב, אנשי תנועת העבודה – לכבד את הופעת הספר ואת מחברו במפגש ושיח שכל-כולו אהבת הספרות, ובלי פוליטיקה.

למרבה ההפתעה, אחד המוזמנים לאותה מסיבה היה גם שר האוצר באותם ימים, ומי שעתיד היה לתפוס את מקומו של בן-גוריון בראשות הממשלה, חודשיים בלבד מאוחר יותר. לוי אשכול, שעיסוקיו הרבים מנעו ממנו להגיע למסיבה בביתם של בני הזוג הזז, ראה לעצמו צורך לכתוב לסופר הנערץ עליו מכתב התנצלות. אשכול מנסה כאן, כדרכו, לפסוע בין הטיפות ולרכך את המחלוקות שסביב הנושא, אבל גדולתו באה לידי ביטוי במשפטים האחרונים של אותו מכתב, שכדאי ללמוד מהם גם היום:

"המומנט של הקרבה עצמית ומסירות אין-קץ – הוא שיישאר למורשת נצח בהיסטוריה שלנו. ובכך, ודאי שתיאורך יתרום לגיבוש הכרתו של דור המחפש את ערכיו ואת דמותו הרוחנית."