25/05/2026
בספרייתו של חיים הזז, המדפים הגבוהים ביותר, במקום שאי-אפשר להגיע אליו מבלי להזדקק לסולם מיוחד, הוקצו לספרים ביידיש. המקום אליו "הוגלו" ספרי היידיש לא היה מקרי: למרות שהזז שלט בשפת אמו באופן מוחלט, קרא ואף כתב בה, סלידתו מהלשון שהיתה, בעיניו, אויבת העברית, היתה רבה. ובכל זאת, היתה בלבו פינה חמה לסופרי יידיש מן הדורות הקודמים, ובראשם כמובן שלום עליכם.
היו אולי כאלה שהרימו גבה בתמיהה כאשר דווקא חיים הזז הוזמן לשאת דברים בטקס חנוכת בית שלום עליכם בתל-אביב, לפני 60 שנה בדיוק, במאי 1966. אבל מי שהכירו אותו מקרוב, כמו הסופר י"ד ברקוביץ' – חתנו של שלום עליכם ומתרגם כתביו לעברית – ידעו את יחסו המיוחד של הזז לגדול הקלאסיקונים של ספרות יידיש, ואולי גם ציפו שדבריו שם יהוו מעין פיוס בין שתי התרבויות.
התצלומים מאותו טקס רב משתתפים, שנערך מול המגרש שעליו נבנה, לאחר כמה שנים, מוזיאון תל-אביב, באזור שעדיין היה שומם למדיי, חושפים גם את הפגישה המעניינת בין הזז לבין נכדתו של שלום עליכם, הסופרת האמריקאית בל קאופמן, שלא חדלה לעשן ולחייך כשהיא יושבת לצדו של חיים הזז הרציני וכבד-הראש.
את הדברים שאמר חיים הזז באותו טקס, שנערך ממש ביום שבו מלאו 50 שנה למותו של שלום עליכם, תוכלו למצוא בקובץ "משפט הגאולה", שראה אור לאחרונה במהדורה חדשה.
https://www.hazaz.org.il/hazaz-books/?ContentID=25306
