מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית - Herzliya Museum of Contemporary Art

02/09/2026

עוד כילד, אהב האמן עמירם תמרי לצייר. תרם לכך לא מעט בן דודו, שלמד אמנות בבצלאל. כנער בן 14, עבר עמירם תמרי לגור בקיבוץ גבע שם הרבה לצייר את חיי הקיבוץ ונופיו. תמרי נסע בבגרותו ללמוד אמנות בפריז. נסיעה שהובילה להשפעות מודרניסטיות ואף קוביסטיות בסגנונו המאוחר.
בציורים שבאוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ניכרת התמסרותו לייצוגיה של ישראל הצעירה, כפי שזו השתקפה מבעד למבטו האידיאולוגי והאידיאלי.

בציורו “שלום על ישראל”, משנת 1952, עולה כמיהה לעולם טוב יותר של הרמוניה, שלווה, טבע וקהילה ששמה את הילד ורווחתו במרכז.

ברוח זו, לקראת שנת הלימודים החדשה נאחל לכל הילדות והילדים שנה מוצלחת וטובה יותר.

בתמונה: עמירם תמרי (1913-1981), שלום על ישראל, שמן על מזוניט, 100/120 ס״מ, 1952. צילום: אברהם חי

25/08/2026

בצער רב אנו נפרדים מרות דבל (1934-2026), אשת אמנות פורצת דרך בעלת אישיות חדה, נעימה ומעוררת השראה. רות עבדה במחלקה לקשרי תרבות שבמשרד החוץ, לאחר מכן ניהלה את בית האמנים בירושלים ובתחילת שנות השבעים ייסדה את גלריה דבל בעין כרם יחד עם בן זוגה, איש התיאטרון אטיין דבל. הגלריה הציגה רפרטואר מגוון של יוצרים מהארץ ומחו״ל תוך חיבור בין אוונגרד צעיר של בוגרי בצלאל דאז בתוכם: מישל חדד, יוכבד ויינפלד ועדינה בר און לצד יוצרים כרפי לביא, שמואל בק, גבריאל כהן, סשה אוקון, אלי שמיר, מאיה כהן לוי, איוון שוובל ורבים נוספים.
גישתה האמנותית הפתוחה הציגה תערוכות של טקסטיל, עיצוב וקרמיקה לצד אמנות קונספטואלית, ציור פיגורטיבי ומיצג.

בספר המוקדש לגלריה דבל, כינסה ד״ר דליה מנור, את השיחות שערכה דבל עם האמניות והאמנים שהציגו אצלה במשך השנים, שיחות הלוכדות הלכי עומק ואת רוח תקופתה. רות שמחה כל-כך לקראת תערוכת המחווה המתוכננת להפתח אצלנו במוזיאון בשנה הבאה, שתאצור דליה מנור.

רות תחסר לנו. תנחומים למשפחה ולמוקיריה. יהי זכרה ברוך.

צילומים: ארכיון גלריה דבל, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
רות דבל עם ד”ר דליה מנור בביתה בעין כרם בזמן תצלומי הסרט הקצר שילווה את תערוכתה, בבימוי דור אבן חן

10/08/2026

מה יותר אוגוסט... מאילת?

החום הזכיר לנו כמה שמתחשק לנו לנסוע הרחק-הרחק, לעיר הנופש בה למראית עין הכלכלול (חוץ מהמע”מ).

“אילת היא מעין אשליה נכספת של נופש, חום, בילויים ויוקרה, שבה הכול מותר והכול אפשרי. מיכאל ליאני מתמסר לעיר ומתבונן בה מבעד לפילטר הרמטי ודחוס, שמקיף אותנו מבלי שניתן להימלט ממנו”, כתבה האוצרת מיטל אבירם על תערוכתו של מיכאל ליאני, “הכלכלול”, שהוצגה במוזיאון הרצליה ב-2020.
התערוכה הציעה מבט המחבר בין הפנטזיה התיירותית הנוצצת של העיר לבין מציאות מורכבת יותר. עבודת הווידאו “אילת ממי”, המופיעה כאן בחלקה, מספרת סיפור נופש סוריאליסטי-מוקומנטרי המתרחש בעיר התיירות הישראלית האולטימטיבית.

הווידאו “אילת ממי” זכה בפרס NEXT של דוקאביב בשנת 2019. עבודות מהתערוכה נרכשו ע”י ידידי מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ולאחר מכן נרכש הסרט “אילת ממי” לאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות. #אילת

29/07/2026

“אביבקה מותק שלי, אף רגע לא אשכח אותך כול זמן שאני חי. אני אוהב אותך, את כול החיים שלי”

לרגל ט”ו באב, מסיפורי האהבה הגדולים של האמנות הישראלית -
פתקים קטנים שהשאיר מדי יום הצייר דוד הנדלר עם דברי אהבה לבת זוגו אביבה אורי
מספיק לקרוא כדי להרגיש❤️

הפתקים הוצגו בתערוכה “אביבה אורי, כוחו של גורל” שאצר בנו כלב בשנת 2023 במוזיאון, מתוך אוסף האמנות המיוחד שגיבש במשך שנים ומוקדש לעבודות על נייר של אמנים שאהב

27/07/2026

עם חום הקיץ, המחשבה שלנו נודדת אל מקורות מים, וכמה שיותר מהם -
בעקבות סגירת המוזיאון לשיפוצים קיבלנו הזדמנות לצלול אל ארכיון התערוכות, שם מצאנו מגוון של מזרקות ומקורות מים, בעבודותיהן של שלוש אמניות שהציגו בשנים האחרונות במוזיאון.

וכך עלתה בזיכרוננו הסדרה ״מקורות היגון״ של מרב סלומון, שבה דמעותיהן של הדמויות הופכות למזרקות מפוארות - בזיקה לציורו של לוקאס קרנאך האב "מעיין הנעורים", המתאר מעיין שעל פי האמונה מסוגל לרפא חולים הטובלים במימיו; חשבנו גם על התערוכה ״צימאון״ שבה הציבה נועה תבורי "סביל" - מתקן מים ציבורי לשתייה הלקוח מהתרבות המוסלמית - לצד ראשים עשויים אדמה פריכה, ובכך יצרה מרחב קהילתי סובב מים; ובמיצב "אחר שעות" כללה מאיה ארוך מאגר מים פנטסטי, בתוך נוף שנע בין פארק, מקדש זן או מערה.

לאורך ההיסטוריה שימשו מזרקות מקור למי שתייה, לקירור ולרחצה, והוצבו בכיכרות מרכזיות ולצד שווקים כמקומות מפגש יומיומיים. מעבר לתפקידן המעשי והאסתטי, הן נושאות גם משמעויות סמליות של טיהור ושל חיים. אצל שלוש האמניות מקבלות המזרקה ומקורות המים ביטויים שונים - מאשליה וצער, ועד נעורים והתחדשות.

איחולי קיץ קריר, גדוש בטבילות צוננות במקורות מים בשפע! 🌊🌞

בתמונות:
1+2- מרב סלומון, "מקורות היגון", 2022, עיפרון על נייר, 40×60 ס"מ, מתוך התערוכה "הבלתי נשכחים", 2023, אוצר: יובל סער (צילום: איה וינד)
3+4- מאיה ארוך, מתוך התערוכה "אחר שעות", 2022, אוצרת: סאלי הפטל נוה (צילום: דניאל חנוך)
5+6- נועה תבורי, מתוך התערוכה "צימאון", 2024, אוצרת: סמדר שינדלר (צילום: דניאל חנוך)

12/07/2026

ברכות חמות לאמנית אירית חמו על קידומה לדרגת פרופסור חבר-יוצר בבצלאל!

אירית חמו הציגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית לפני כשנתיים את התערוכה: "ובכן, הינה העולם, קטן וגדול כמו אב" באוצרותה של טלי בן-נון.

בתערוכתה המשיכה אירית חמו את עיסוקה, ארוך השנים, במחקר התרבות החומרית המקומית והיצירה הישראלית.

בתערוכה התמקדה חמו בארבעה אלמנטים: מדף עליו אוסף כדי קרמיקה משנות השישים והשבעים, מחווה לאנדרטה/מעלון מבטון, שריד של שטיח טקסטיל מצוייר וצמיד מתפורר עשוי אבק ואפר. לכל אלמנט - שלל רפרנסים שנשענו על מורשתם של האדריכלית ארנונה אקסלרוד, הפסל יצחק דנציגר, האדריכל יעקב רכטר, האמן אהרון כהנא ועוד ועוד אבות ואימהות, יוצרות ויוצרים - לצד חוויות וזיכרונות אישיים.
חמו מעלה שאלות על מהות המודרניזם הישראלי והתגלמותו באדריכלות הברוטליסטית המקומית ובמסורות של יצירה ומלאכה בארץ – תוך שהיא מציעה קריאה מחודשת של הקאנון ומעניקה רובד של פרשנות אישית על הקשר הטעון שבין הזיכרון לחומר.

שמחים איתך אירית! 🙂

צילומים: יובל נאור, דניאל חנוך, טל ניסים

בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים - Bezalel Academy of Arts and Design

10/07/2026

הסגנון האדריכלי המאפיין את מבנה המוזיאון, הברוטליזם, נשען בין היתר על עיקרון של גילוי וחשיפה: בטון גולמי, כמות שהוא, ללא ציפוי טיח, שיש או כל חומר אחר. הבטון החשוף אינו רק מעטפת חיצונית, אלא הצהרה אתית ואסתטית בפני עצמה.
בגן הפסלים של מוזיאון הרצליה מוצבים מספר פסלים אשר במהותם מבוססים על עיקרון דומה: חומריות שאינה מצפינה דבר. אחד מהם הוא פסלו של יחיאל שמי, "עלים (קומפוזיציה)", אשר מוצב בסמוך לכניסה למוזיאון, מול מבנה הבטון החשוף שתכנן אדריכל יעקב רכטר בשנות השישים.
"פיסול נטו", הגדיר תדיר יחיאל שמי את פסליו. "בפיסול החדש השאיפה היא לחשוף אותן [את הקורות], על מנת שהצופה יוכל לעקוב אחר כל תהליך הבנייה ועשיית הפסל".
שני הסגנונות - של רכטר ושל שמי - שונים במובהק, אך המפגש ביניהם מגלה קרבה מהותית, גרעין קשה משותף: שניהם חושבים בחומר, ודרכו חושפים את תהליך היצירה, במקום להסתירו תחת שכבות וציפויים.
במהלך תקופת השיפוץ המתקיים כיום במוזיאון, מבנה הבטון, המוגדר כמבנה לשימור, יעבור תהליך שיקום מוקפד וחידוש מקיף שישמור על ערכיו.

צילומים: ליאור ייגר; טל נסים; צלם לא ידוע, מוזיאון הרצליה ב1969

עיריית הרצליה
החברה לאמנות ולתרבות הרצליה

07/07/2026

05/07/2026

תם ונשלם - התערוכה “חמישה מבטים חוזרים” ננעלה אתמול!
תודה לאמנים ולאמניות, לאוצרות, לצוות המוזיאון, למוז״ה ולמרכז אדמונד דה רוטשילד על שיתוף הפעולה,
וכמובן - לכם המבקרות והמבקרים ❤️
תודה לשירה חרש על פעולה השתתפותית-אמנותית שכולה חלום.

המוזיאון נכנס כעת לשיפוץ מקיף, ויפתח מחדש את שעריו עם גמר השיפוץ - עם תערוכות חדשות בכל רחבי המוזיאון.
STAY TUNED! נעדכן כאן בהתפתחויות 🚧

בצילומים: תיעוד מאירוע הנעילה ומאירוע הפתיחה של התערוכה, הגוספל היהודי - פרפורמנס טקסי מאת ענת ברנדס (משתתפות: איילה יהודה ועדן דהרי) צילום: Oleg Neylov