27/07/2026
עם חום הקיץ, המחשבה שלנו נודדת אל מקורות מים, וכמה שיותר מהם -
בעקבות סגירת המוזיאון לשיפוצים קיבלנו הזדמנות לצלול אל ארכיון התערוכות, שם מצאנו מגוון של מזרקות ומקורות מים, בעבודותיהן של שלוש אמניות שהציגו בשנים האחרונות במוזיאון.
וכך עלתה בזיכרוננו הסדרה ״מקורות היגון״ של מרב סלומון, שבה דמעותיהן של הדמויות הופכות למזרקות מפוארות - בזיקה לציורו של לוקאס קרנאך האב "מעיין הנעורים", המתאר מעיין שעל פי האמונה מסוגל לרפא חולים הטובלים במימיו; חשבנו גם על התערוכה ״צימאון״ שבה הציבה נועה תבורי "סביל" - מתקן מים ציבורי לשתייה הלקוח מהתרבות המוסלמית - לצד ראשים עשויים אדמה פריכה, ובכך יצרה מרחב קהילתי סובב מים; ובמיצב "אחר שעות" כללה מאיה ארוך מאגר מים פנטסטי, בתוך נוף שנע בין פארק, מקדש זן או מערה.
לאורך ההיסטוריה שימשו מזרקות מקור למי שתייה, לקירור ולרחצה, והוצבו בכיכרות מרכזיות ולצד שווקים כמקומות מפגש יומיומיים. מעבר לתפקידן המעשי והאסתטי, הן נושאות גם משמעויות סמליות של טיהור ושל חיים. אצל שלוש האמניות מקבלות המזרקה ומקורות המים ביטויים שונים - מאשליה וצער, ועד נעורים והתחדשות.
איחולי קיץ קריר, גדוש בטבילות צוננות במקורות מים בשפע! 🌊🌞
בתמונות:
1+2- מרב סלומון, "מקורות היגון", 2022, עיפרון על נייר, 40×60 ס"מ, מתוך התערוכה "הבלתי נשכחים", 2023, אוצר: יובל סער (צילום: איה וינד)
3+4- מאיה ארוך, מתוך התערוכה "אחר שעות", 2022, אוצרת: סאלי הפטל נוה (צילום: דניאל חנוך)
5+6- נועה תבורי, מתוך התערוכה "צימאון", 2024, אוצרת: סמדר שינדלר (צילום: דניאל חנוך)
