04/10/2026
מירה קרום לידובסקי, 1937–2026
ביום שישי, ערב שמחת תורה, נפטרה חברתנו מירה קרום לידובסקי. מירה שרדה את השואה יחד עם אמה, עלתה לישראל ובמשך עשרות שנים עבדה כמורה ומחנכת. במקביל לימדה פולנית במסגרות שונות. מירה הייתה מגיעה פעמים רבות למורשת ולבתי ספר ברחבי הארץ על מנת להיפגש עם בני נוער, סטודנטים וחיילים, ומספרת להם את קורותיה בתקופת המלחמה. מפגשי העדות עם מירה היו תמיד מרתקים ומיוחדים. הקבוצות המגוונות הקשיבו לדבריה בעניין רב, ומירה ידעה תמיד להסביר, לענות על שאלות ולצייר לשומעים תמונה של התקופה, באופן שהיה נאמן לחוויותיה מצד אחד, ומותאם לגיל של שומעיה מצד שני.
מירה תמיד הקפידה להזכיר שניצלה בזכות חמישה לא-יהודים, שלא הכירו זה את זה. לא את כולם היא הצליחה לאתר לאחר המלחמה, אך במשך שנים ניסתה, ואת חלקם אף הצליחה למצוא, ופעלה נמרצות על מנת שמעשה ההצלה שלהם יוכר והם יזכו לתואר "חסידי אומות העולם". היא התנגדה באופן נחרץ לכל סוג של גזענות, הקפידה להדגיש את החובה להיות בני אדם ערכיים והומניים ששואפים להפוך את העולם לטוב יותר, ויצאה גם נגד הכללות ביחס לפולנים, וזאת מבלי לבטל או לעדן את האנטישמיות שהתקיימה סביבה, ושהביאה בין השאר גם לרצח אביה מול עיניה.
לפני חמש שנים זכינו להוציא לאור ספר זיכרונות שכתבה, "נסיכת התירס", ובו עשרות סיפורים קצרים שמתארים את חייה לפני המלחמה, במהלכה, ולאחריה. את הספר כתבה מירה לראשונה בפולנית, ולאחר מכן תרגמה ביחד עם יעל זיידמן חלק מהסיפורים לעברית, והם אלו שראו אור. במסגרת פרויקט חינוכי שיזם Instytut Tolerancji בלודז', פולין, בשם "Jedenaste – Nie bądź obojętny!" (בעברית: [הדיבר ה] אחת עשרה- אל תהיה אדיש!) הופקה גם מונודרמה המבוססת על סיפוריה וגם היא זכתה לכותרת "נסיכת התירס". באופן שהולם מאוד את חייה של מירה ופועלה, הפרויקט כולו עוסק באדישות, הדרה, אלימות ואחריות של אדם מן השורה לנוכח פגיעה באחרים.
עד ימיה האחרונים המשיכה מירה להיות פעילה וללמד פולנית.
אנחנו משתתפים בצער המשפחה, חבריה וקרוביה.
נתגעגע אליה.
#מורשת
