27/11/2024
הדרורים שבמרפסת שלי מסתתרים בין עלי הדטורה מהגשם, ויוצאים מיד כשיוצאת השמש. אני מסתכלת עליהם, חושבת על סבתא ושרה לעצמי בשקט.
סבתא רניה למדה כל חייה. היא היתה תלמידה טובה בבית הספר וגם בבגרותה היא למדה כל דבר שיכלה: בתור נכדה לימדתי אותה את כל פלאי הטכנולוגיה ואפילו לקרוא בקלפי טארוט (עד היום יש לי פירושי קלפים בפולנית, אם מישהו מעוניין). כילדה, לימדתי אותה שירים בעברית.
אז, אני מזכירה לכל הצעירים, לא היה ספוטיפיי ולא אינטרנט, אלא ספרים עם מילים ותווים. אמי, מורה למוזיקה, רכשה רבים מאלו ואני הייתי נוסעת לתל אביב עם אחד מהם.
כשהצעתי לה ללמוד את "בתי את בוכה או צוחקת",
היא סירבה: "יש בכי ופגזים, לא ייריס, תבחרי שיר אחר".
לימדתי אותה את השיר הנ"ל, של לאה גולדברג, שהפך להיות אחד השירים האהובים עליה ביותר.
https://www.youtube.com/watch?v=PE8TLtfW87c
