20/05/2026
בשנה הבאה בני יפרד סופית ממערכת החינוך. הוא אמנם בן 11 ויהיה רשום לכיתה ו', אבל את תהליך הפרידה אנחנו מבצעים למעשה כבר בערך מכיתה ב', כשהבנתי שביה"ס הוא שלד בורסאי.
בהתחלה, סביב כיתה א, שלחתי אותו ל 5 ימי שמירטוף-פדגוגי, אחכ ירדנו ל 4, תכננתי בשנה"ל הבאה לרדת ל 3, אבל הודעתה של המחנכת שלו שהיא פורשת למעשה מייתרת גם את זה.
אינני מוטרדת מהאיום הפקידותי ש "ישלחו לך קצינת ביקור סדיר" או קישקוש בירוקרטי שמשום מה הצליחו לגרום לנו לפנטז שקיים. הבן שלי מבלה נתחים ניכרים מימי הלימוד מחוץ לביה"ס כבר שנים ואיש לא שלח אלי כלום חוץ מברכות על זה שגרעתי גולגולת מיותרת ממצבת התלמידים. הכל טוב.
בזמן שלא נכח בכיתה הוא למד מתמטיקה ומדעים ברמה של כיתה ח'. האנגלית שלו ברמה של שביעיסט חובב גיימינג ("המסכים" והגיימינג שהפחידו אתכם מהם? כלי מעולה ללימוד כתיבה וקריאה באנגלית. הילדים מתקשרים עם בני גילם בכל העולם). הוא בקיא בתורת האבולוציה, ההיסטוריה של העבדות מלחמת האזרחים בארה"ב, מצרים העתיקה והקשר ליהודים, ההיסטוריה של מלחמות ישראל וכעת מושקע בלימודי המיתולוגיה היוונית. כל הנושאים נבחרו בשיתוף איתו.
אין לי צורך יותר במשרד החינוך. לבנות תכנית לימודים שנתית לוקח בערך שבוע של עבודה לא מאוד מאומצת בזכות הבינה המלאכותית.
תגידו "אבל מה עם הורים שלא יכולים ללמד"? הרוב יכולים. מי שבוחר לתעדף לימודים במקום גבוה - הסתברות טובה שיצליח. מי שלא - לא.
זה לא ימנע ממני לפעול לסגירת משרד החינוך, תיקונו ופתיחתו מחדש עבור כולנו, אבל הנה מה שכדאי להפנים: רק אתם, ההורים, נשארתם להציל את ילדיכם מהפגרה. זוזו או שהם יפלו.
Linoy Bar Geffen
