25/02/2026
📍
תזכורת לשיח הגלריה שיתקיים מחר במסגרת ארועי דרום בלב - שימו לב:
מחר - חמישי - ב-11:00.
🖼️
נארח לשיח רגיש את האמנית דניאלה מלר ונדון עימה על דימויי הרקמה המרתקים שלה, ועל כוחה של אמנות, עבורה ובכלל, לשפוך אור על רוח הזמן והמקום, ולחולל הבראה, ריפוי ונחמה.
מחכות לכם.ן.
---
📽️
ובינתיים כמה מילים על חלל תצוגת השואו-רום שבו מוצגות יריעות מרגום מסורתיות מאוסף המוזאון, חלל שהיווה קצה חוט לחשיבה על התערוכה המוצגת עתה - מרגום; שפת אריגה.
בקומת תצוגת הקבע שבמוזאון יועד לאחרונה חלל חדש לתצוגת שואו-רום שבו מוצגים בהקרנה, וגם בהצבה פיזית, יריעות ״מרגום״ מסורתיות, ארוגות שתי וערב, מאוסף המוזאון. מרחב תצוגתי זה נוצר בתגובה לקול קורא של משרד התרבות במסגרתו ביקשנו להוריד אוסף נאה של יריעות מרגום מתלייה ארוכת שנים במרכזו של המוזאון. לאופן הצבתן של היריעות בתלייה היה מחיר אסתטי ושימורי; עם הסרתן נגלתה באחת מרבית תצוגת הקבע בפני הנכנסים למוזאון, כך גם בניין המוזאון עצמו שעבר לאחרונה שיפוץ מיטיב, ונחשף עתה בסגנונו הברוטליסטי כשלדה מתומנת שבבסיסה עמודי בטון חשופים וגבוהים. ביינות עמודי התמך הללו, הוצבו עד לאחרונה יריעות הצמר בתלייה אנכית ונדמה כי קונסטרוקציית המבנה שיוותה להן חוזק הנדסי קמעה; אלא שקשיחותן החומרית נוצקה בהן דווקא כדי שישמשו כתקרה מגוננת של אוהל, כמחיצה, או כפאה הניצבת בגבו. על אף חוסנן הטבוע של היריעות, תלייה אנכית מכבידה, מחלישה ומקטינה את סיכוייהן לשרוד שנים ארוכות. אם להוסיף לכך את דרך אריגתן של היריעות על נול קרקע, מכשיר אופקי צמוד קרקע ומקביל לה, עולה על הדעת צורת הצבה חלופית ההולמת יותר את דרך היווצרותן של היריעות. על כן, היריעות הכבדות שהתעייפו מנשיאת משקלן, הורדו, נוקו והושמו למנוחה מטיבה במחסני המוזאון, והן מוצגות עתה לראווה כסרטון הנפשה של תצלומיהן ובהצבה החושפת אותן לפרקי זמן קצרים במנח אופקי בלתי-מְאמץ. בהצבה צנועה זו מוצגות עתה היריעות כחפצי תרבות נדירים שערך שימורם גובר על מקומה של ההילה התצוגתית שלהם; ואין מנוס מכך כי מוזאון שאמון על שימור הזיכרון נדרש לתעדף את שימור החפץ על פני הצגתו לקהל. בעידן שבו תרבות חומרית בדואית הולכת ונעלמת, להצבה החדשה שהיא סמלית ומינימליסטית יש ערך מוסרי.
--
התמונות מתוך סרטון ההנפשה שהכין לנו יואב בצלאלי.