16/10/2026
"הבנתי מיד שזה לא יהיה עוד סיור מודרך בתערוכות, אלא שיח ערכי."
כך תיאר איז'ו רוזנבלום, מדריך במוזיאון בית טרזין, מפגש מיוחד שהתקיים אתמול במוזיאון.
ארבעה צעירים מגרמניה, שתי נשים ושני גברים, המשתייכים לארגון האוהדים של קבוצת הכדורגל ורדר ברמן (Werder Bremen) ופועלים במסגרת חינוכית למאבק באנטישמיות, הגיעו לבקר בבית טרזין.
המפגש התחיל בשיחת היכרות על כוס קפה, והפך לשיחה מרתקת על ספורט, אמנות, זיכרון ובעיקר על רוח האדם.
דרך סיפורו של הכדורגל בגטו טרזיינשטאט עלתה השאלה: האם המשחק היה בריחה מהמציאות, או דווקא דרך להיאחז בחיים ולעצב מציאות אחרת אל מול הדיכוי?
משם המשיך המפגש לתערוכה "לרקוד בצל הר הגעש", אל האמנות והיצירה בגטו, כביטוי לאותה רוח אנושית שלא נכנעה גם בצל המוות והטרנספורטים.
הסיור הסתיים בסיפורה של הצגת "הגחליליות", שהעלו ילדי הגטו במרץ 1945, ובשיחה פתוחה על אנטישמיות, על האופן שבו היא מתפשטת בחברה ועל האחריות של כל אחד מאיתנו לפעול נגדה.
הקשר של האורחים לנושא אינו מסתכם בלימוד ובהנצחה. אוהדי ורדר ברמן הביעו סולידריות עם משפחת גולדברג־פולין בתקופה שבה בנם, הרש, הוחזק בשבי בעזה.
בסיום הביקור כתב איז'ו:
"הרגשתי זכות גדולה להיות עם האנשים האלה, שהנושא לא רק מטלטל אותם, אלא שהם גם פועלים כדי לבלום אותו."
לפעמים דווקא מפגש קטן, של ארבעה אנשים ומדריך אחד, מזכיר לנו עד כמה הסיפורים של גטו טרזיינשטאט ממשיכים להיות רלוונטיים גם היום.
